מפצלים את עצמם לדעת

נחבאים מאחורי תירוצים טכניים ומבוישים מהמעמד המביך, נסוגו אתמול חברי הכנסת של ימינה מכוונתם להתפצל לשתי סיעות שונות. עדיין לא ברור אם ביטול הפיצול הוא צעד זמני או הכרה מהותית באיוולת, אך ברור שלנוכח מצבן הפוליטי, האלקטורלי והבין־אישי הירוד של המפלגות המתיימרות לייצג את בני ובנות הציונות הדתית, הגיעה השעה לבחון מחדש את תפקידן ואת נחיצותן.

תזכורת: רשימת ימינה מורכבת מרסיסי זרמים דתיים ואידיאולוגיים שמימין לליכוד. היא גרפה בסך הכל שבעה מנדטים בבחירות. מדובר בחתונה כפויה בין הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד; הבית היהודי, הנשען על שאריותיה של המפד"ל הוותיקה, בראשות הרב רפי פרץ; והאיחוד הלאומי, שנועד לייצג את הפלג הקרוי חרד"לי בציונות הדתית, אך למעשה אין הבדל אידאולוגי בינו לבין הבית היהודי.

בין חלק מחברי הכנסת של שלוש המפלגות, ולעיתים גם בתוכן פנימה, שוררים יחסים אישיים עכורים. מאידך גיסא, יש מבוגרים אחראיים, כמו איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', שמקפידים לשמור על קשרים טובים עם כל הצדדים. כך או כך, כולם נאלצו לחבור יחד, כי ידעו שאחרת לא יחצו את אחוז החסימה. וכמו בנישואים פיקטיביים לצורך קבלת אשרת עבודה, הם גם החליטו מראש להתגרש מייד לאחר הבחירות. לסבך הזה יש להוסיף את שתי הרשימות הקיקיוניות - נעם ועוצמה יהודית - שקרעו גם הן נתחים מן הגופה הציונית־דתית בבחירות. קשה לזכור שפל פוליטי נמוך יותר בתולדות התנועה הדתית־לאומית.

בכל היבט אחר, לעומת זאת, הכיפות הסרוגות הגיעו לשיאים חסרי תקדים: השתלבות בעמדות מפתח, תרומה לחברה, ניעות חברתית, וכן, גם השפעה פוליטית במפלגות אחרות. מצבה של הציונות הדתית מעולם לא היה טוב יותר. ההלימה הרעיונית הכמעט מוחלטת בין הציונות הדתית לבין הליכוד, שאחד הביטויים הסמליים שלה הוא תפילות במניין במטוס ראש הממשלה, מעידה שהשקפת עולם שהיתה בעבר נחלתו של מגזר קטן, שולטת כיום בכיפה. תרתי משמע.

במציאות הזו רבים מבנות ומבני המגזר מצביעים ברגליים ובפתקים לרשימות אחרות. מבחינתם, תם תפקידן ההיסטורי של המפלגות הדתיות־לאומיות. אחרים משוכנעים, מנגד, שגם אם המהפכה הצליחה, אסור בשום אופן לסגור את הכור הגרעיני שחולל אותה, שכן היעלמות הייצוג הפוליטי תמית גם את הרעיון. השאלה הכבדה הזו מחייבת ליבון עמוק ודחוף, שטרם התרחש.

נפתלי בנט הוא המייצג המובהק של פיצול האישיות הזה. הוא נשען מצד אחד על קולות דתיים, ומצד אחר נושא את עיניו למפלגה כלל־ישראלית. לבנט יש תרומה נכבדה, ישירות ובעקיפין, למשבר.

גם אם נקלעו לסיטואציה בניגוד לרצונם, מנהיגי ימינה לא יכולים להפטיר כאשתקד. הדוחפים העיקריים לפיצול, הרב רפי פרץ ונפתלי בנט, חייבים להתעשת, הם ומפלגתם, ולאמץ מדיניות רלוונטית לקריסה.

ציבורית ופוליטית, לא סביר שימשיכו במסלול הפיצול. תדמיתית, לא הגיוני שסיעה בת שבעה ח"כים תיוצג על ידי ארבעה במשא ומתן הקואליציוני. אנושית ואידיאולוגית, לא מתקבל על הדעת שנציגי זרם כה קטן, שמטיף לאחדות ישראל, מסוכסכים בעצמם עד כדי נתק אישי חמור.

ברור שכל עוד הפעולות המיידיות הללו תידחינה, השאלה בדבר נחיצותה של מפלגה ציונית דתית תוכרע מאליה. והתשובה לא תהיה חיובית.