את האובססיה ההשוואית של חבר הכנסת הטרי, יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, בין ישראל לגרמניה הקדם־נאצית, קרי שלהי תקופת רפובליקת ויימאר הסוערת, יש לראות לא רק כתופעה של בורות פסאודו־אינטלקטואלית אישית, אלא בהקשר נרחב יותר של מסע ההסתה וההכפשה ההיסטורי הבלתי נפסק של מחנה השמאל הסוציאליסטי הציוני והלא־ציוני בישראל, נגד מחנה נאמני ארץ ישראל. גולן, בשפתו הגבוהה ובניסוחיו המצוחצחים, אינו ממציא דבר אלא משחזר את ההתקפות הפופוליסטיות, הזולות וחסרות הבסיס, של ראשי מחנהו הפוליטי נגד הימין הציוני, שהחלו כבר, הפלא ופלא, בשנות ה־30 של המאה הקודמת.
ב־1930, שלוש שנים לפני עליית היטלר לשלטון, כותב דוד בן־גוריון במהלך ביקור בברלין: "קראתי היום את האורגן (ביטאון) של היטלר, ונדמה היה לי שאני קורא את ז'בוטינסקי ב'דואר היום'. אותם הדברים, אותו הסגנון ואותו הרוח". עם התעצמות הקרע בשורות ההסתדרות הציונית בין אנשי בן־גוריון למחנהו של ז'בוטינסקי בשנת 1933 - שנת עלייתו של היטלר לשלטון - אומר בן־גוריון: "אנחנו חיים עכשיו בעולם של חיות טרף, לא רק בגרמניה, אלא גם בעולמנו אנו. העם הגרמני לא ייהרס על ידי פעולות היטלר, ואנו עלולים להיהרס. לכל עבודתנו צפוי חורבן אם לא נלכד כוח נגד ההיטלראים שלנו".
הנרטיב השמאלני של "קץ החלום הציוני" שמביאים עלינו "הנאצים שבקרבנו", אינו ביטוי להערכת מצב או הערכת איום אקטואלית, שנובעת מהשלכות כלשהן של מדיניות ממשלות הימין - אלא מנטרה שנשמעת ללא הרף זה 80 שנה על ידי ממשיכי דרכו של זה שנהג לכנות את ז'בוטינסקי "ולדימיר היטלר" באסיפות עממיות, גם בהקשר לעלילת הדם סביב רצח חיים ארלוזורוב. "יש מפלגה של נאצים ברחוב היהודי, הללו מסוגלים לרצוח למטרות פוליטיות", הוא הצהיר.
לאחר שנחשפו פשעיהם המחרידים של הנאצים כלפי העם היהודי, מתבקש היה שההשוואה המרושעת בין הרביזיוניסטים ושאר תנועות הימין הציוניות לנאצים תחדל באחת. אך מתברר שקשה להתנתק מפופוליזם זול. נקפוץ לשנות ה־50, לתקופת המשא ומתן על הסכם השילומים עם גרמניה הפוסט־נאצית ולהפגנות הסוערות שארגן נגדו מנחם בגין, ממשיך דרכו של ז'בוטינסקי. בתגובה מצהיר בן־גוריון: "אתמול הוקמה יד זדונה על ריבונות הכנסת, ונעשתה התחלה להרוס את הדמוקרטיה הישראלית. הוכרז שלא נבחרי האומה יכריעו את מדיניות ישראל, אלא אנשי האגרוף והרצח הפוליטי". "קץ הדמוקרטיה" נוסף ל"קץ הציונות", ואליהם מובלת ישראל מאז אותם ימים, כמובן, על ידי הימין הישראלי. ב־1963 עוד כותב בן־גוריון, בימיו האחרונים כראש ממשלה, במכתב לחיים גורי: "בגין הוא טיפוס היטלריסטי מובהק". כך, נוצרה גם האווירה שמאפשרת בימינו להשוות ללא כל מחשבה בין בנימין נתניהו להיטלר.
ליאיר גולן אין זכויות יוצרים על השוואות מופרכות בין הימין הישראלי לנאציזם. ה"מומחיות" שהוא מנכס לעצמו ב"זיהוי תהליכים" היא למעשה המשכיות של מסורת שמאל ארוכת שנים, הפועלת ללא לאות לייצר דיאבוליזציה, השטנה, של יריביה הרעיוניים והפוליטיים באמצעות שימוש זול בדימויים מעולם הסיוטים היהודי. אך ראו זה נס: הימין הז'בוטינסקאי, הבגיני והנתניהואי מקים ממשלות בישראל מאז 1977, עם הפסקות פה ושם, והיטלר לא קם לתחייה בארצם של היהודים. רוצה לומר: 80 שנה מהלכים עלינו אימים בהתרעות סרק ושווא, ואיש מנביאי הזעם והשקר לא מוצא לנכון לעצור ולומר: קומראדים, נחשפנו, צריך לשנות דיסקט.
יאיר גולן ודומיו הרבים לא רק גורמים לזילות מחרידה של הנאציזם והשואה, ובכך הם גורמים נזק עצום לזכרם של מיליוני היהודים שנרצחו על ידי הגרמנים ושותפיהם; הם משמשים כלי בידיהם של יריבי ישראל במערכת הדה־לגיטימציה המתנהלת נגד ישראל.
הגיע הזמן לומר להדיוטות הללו: נמאסתם, חִדלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו