"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסברה טובה עוסקת גם במורכבות

,עודכן

הסערה התורנית סביב ישראל התרחשה הרחק ממועצת הביטחון של האו"ם, מלשכות האיחוד האירופי, או מאולפני CNN. היא שצפה סביב אזור התגובות של שלושה פוסטים מאת הזמרת דמי לובאטו, וגלשה לרגע קצר אל הסטורי שלה. אין בסמכותה של הכוכבת לדרוש הקפאת בנייה מממשלת ישראל, אך היא משפיעה על מאות מיליונים ברחבי העולם, מבלי לצאת מגבולות האינסטגרם.

מדינת ישראל השכילה להבין זאת והזמינה את הזמרת הנוצרייה לטיול בישראל. בתמורה, כך הוסכם, הזמרת תעלה פוסטים מהביקור לעמוד האינסטגרם שלה, בתקווה שהתמונות יגרמו לרבים מקרב כ־80 מיליון עוקביה להגיע לביקור בארץ הקודש כתיירים. הזמרת העלתה שלושה פוסטים מביקורה, אף אחד מהם לא צולם באתר שנוי במחלוקת. בראשון היא נראתה טובלת בנהר הירדן ומבקרת בכותל המערבי; הר הבית כלל לא נכנס לפריים. בפוסט השני הופיעו תמונות מביקורה ביד ושם, לצד המסר שיש לזכור ולעולם אין לשכוח. בפוסט השלישי נראתה הזמרת מחבקת ילדה צעירה מאוד במרכז "שלווה" לילדים עם צרכים מיוחדים.

ואז הגיע המבול. בכל אחד מהפוסטים הופיעו אלפי תגובות של גולשים זועמים, בהן נכתב "פלשתין תשוחרר", "את נמצאת בפלשתין, לא בישראל" ואלפי סמלילים קטנים של הדגל הפלשתיני צצו כפטריות אחרי הגשם. התגובות הללו הופיעו בתגובה לביקור ביד ושם, להטבלה בנהר הירדן, ולחיבוק עם ילדה עם צרכים מיוחדים, לא בשום אתר שנוי במחלוקת. עד כדי כך החברה האלקטרונית שלנו השתגעה.

זרם התגובות לא פסק, עד אשר הזמרת נאלצה למחוק את כולן, לחסום את האפשרות להגיב לפוסטים שהעלתה מישראל ולהעלות לסטורי פסקה שבה היא מתנצלת שהגיעה לישראל, הרי לא ידעה שזה יפגע במישהו. פסקה זו נמחקה במהרה, כנראה הבינה שפגעה במעריציה היהודים והישראלים. אך הסיפור המשיך להסתבך. כדי לתקן את הנזק, העלתה אמה של הזמרת פוסט משל עצמה, ותיארה את הביקור בארץ, שבו היא ובתה "חגגו את הנצרות", "למדו על האמונה היהודית" ו"שמעו את הקריאה המוסלמית לתפילה".

הפוסט המתנצל גרם לישראל נזק רב, גם אם נמחק מייד אחר כך. זו בדיוק התוצאה של שיטת ההסברה שנוגעת ונוסעת, שמתמקדת בעגבניות שרי וטפטפות, שמביאה זמרות לארץ בשביל שלושה פוסטים, מבלי להסביר להן מה קורה בישראל. הניסיון לחמוק מהמורכבות מביא לתמיכה שטחית, שקורסת מול ההתנגדות הראשונה. מה שצריך הוא לטפח צעירים ומובילי דעה שתומכים בישראל ומצדדים בה בצורה עמוקה, דווקא מתוך הבנת המורכבות. עליהם אפשר לסמוך שיידעו לענות לכל אחד מהטרולים האוטומטיים שהמטירו גידופים על דמי לובאטו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר