אחדות היא צו השעה

ממשלתם המשותפת (1988-1984) של שמעון פרס ויצחק שמיר היתה אחת הטובות שכיהנו כאן. היא הוציאה את צה"ל מלבנון, חיסלה את האינפלציה והעבירה את המשק מסוציאליסטי לחופשי. חשוב לא פחות, היא שמה קץ לשבע שנים של אווירה פנימית עכורה בין שמאל לימין.

אחרי שתי מערכות בחירות קשות ועם שלכל הדעות חצוי לשניים - ממשלת אחדות היא הדבר שנדרש כעת לישראל.

ביטחונית, אי אפשר לסבול עוד את טפטופי הרקטות מעזה, ומלחמה רחבת היקף נגד חמאס היא עניין של ימים או שבועות. בצפון האיראנים נושפים בעורפנו, וגם מולם הסיבוב הבא יגיע בקרוב.

רק ביחד

מדינית, הנשיא טראמפ יפרסם בקרוב את "תוכנית המאה". היא אמנם תמות עוד בטרם תיוולד בגלל הסרבנות הפלשתינית, אבל מייד לאחריה תיגש ישראל לעיצוב גבולותיה בכוחות עצמה - מהלך שנתניהו כבר החל בו בהצהרת הריבונות בהתיישבות ובבקעה.

פנימית, ממתין בפתח קיצוץ עמוק בתקציב הממשלה עקב הגירעון. מנגד, נדרשים בדחיפות צעדים דרסטיים לקיצוץ הביורוקרטיה, לשיקום המשטרה ולתגבור מערכת הבריאות. כל אזרח מרגיש זאת על בשרו.

לאתגרים כאלה חצי עם לא יכול לגשת לבדו. כדי להתמודד עם כל מה שניצב בפנינו חייבים ללכת יחד. אחרי כל כך הרבה חודשים ושנים של שיסוי וליבוי, הגיע הזמן להרגיע, לשים כבר סוף למלחמות הפנימיות שלא מובילות לכלום ושהציבור מאס בהן מזמן, ולהפנות את האנרגיה למה שבאמת חשוב, והוא קידומה של המדינה.

אחדות היא אחד מסודותיו של עם ישראל. נכון, אנחנו מסוגלים להצליח גם בחצי קלאץ', וההישגים שנתניהו וממשלותיו רשמו מדברים בעד עצמם. אבל הליכה משותפת היא מכפיל כוח והיא נדרשת בעת הזו יותר מכל דבר אחד.

בני גנץ, מנהיג כחול לבן ופטריוט ישראלי אמיתי, יודע את כל זה. האפשרות היחידה שלו לבנות קואליציה היא הישענות על הרשימה המשותפת. האם כך באמת הוא רוצה להרכיב את ממשלתו הראשונה?!

נתניהו, צריך לדעת, לא הולך לשום מקום ומובן שגם הוא צריך לתרום את חלקו לאחדות הזו. לגנץ, מנגד, יש הרבה יותר מה להפסיד מסבב בחירות שלישי, שכן החבילה שלו תתפרק אם ניקלע לכך. לכן, כמי שאינו שותף למעגל האיבה נגד נתניהו, גנץ הוא זה שביכולתו לעשות מעשה מנהיגותי ולהצעיד את עם ישראל לאחדות עם נתניהו. אם כך יעשה, ההיסטוריה תזכור אותו לטובה.