פרק הזמן שבין המדגמים לבין תוצאות האמת, שבו אני כותבת את המילים האלה, הוא כמו החלק ביום שאחרי שקיעת השמש ולפני צאת הכוכבים: זה יכול להיות יום ויכול להיות לילה. ביהדות, השמש השוקעת מעבירה דף בלוח הימים. אבל בנצרות זה יקרה רק עמוק לתוך הלילה.
צריך להתאזר בסבלנות עד לקבלת תוצאות האמת, כולל הקולות של החיילים, כדי לפרש את המצב המסובך שאליו ייתכן שאנחנו שוב נקלעים.
על פניו, המפלגה שאליה הצבעתי (ימינה של שקד) תמצא את עצמה מחוץ לממשלה. עוצמה יהודית, שהוליכה אל האשפה כמעט ארבעה מנדטים של ישראלים שקולם לא ייספר, תמצא את עצמה מחוץ לכנסת. אולי תקום "ממשלת אחדות חילונית" - מונח מחריד־לב עבורי כיהודייה. אבל כדאי להתאזר בסבלנות.
מאז גיל 18 לבשתי בגדי חג בכל יום בחירות. התרגשתי בכל אחת מהן. אבל אתמול זה היה אחרת. הלכתי להצביע בבגדי חול, מתוך כורח וייאוש.
מימשתי את זכותי וחובתי הדמוקרטית כשאני מאוכזבת מהמדינה שהוליכה אותי אל הקלפי פעמיים באותה שנה, ולא משנה במי נתלה את האשם.
כשהגעתי אל הפרגוד שכחתי שאני בבגדי חול, ושוב התרגשתי.
אנחנו יכולים להתלונן על המועמדים, לסתום את האוזניים מפני הרפש שהטיחו זה בזה, לאטום את האף מפני ניחוח הזיוף הכללי - אבל אנחנו יכולים להצביע. לבחור איזו מדינה אנחנו רוצים שתהיה פה, במשמעות הכי עמוקה של מדינה. להכין את המקום הזה עבור ילדינו ונכדינו. לכוון, כמו מקהלה ענקית של שוטרי תנועה, את המגמה שאליה תיטה המדינה.
לעומת ארבעת סביי וסבותיי, שנעוריהם עברו עליהם בירושלים תחת שלטון זר, אני בת מזל.
מי שאינם בני מזל הם ראשי שתי המפלגות הגדולות, שכעת שוב נשלחים אל כף הקלע, מקום שבו אין תבוסה ואין ניצחון, אין רע ואין טוב, אין אמת ואין שקר - וייתכן שהפתרון יהיה לצבוע את כולנו באפור חסר תקנה.
האם המדינה תצליח להתקדם במצב כזה?
"תיקו רב־נפגעים" הגדיר זאת אתמול עמית סגל ב"חדשות 12".
הפחד הוא שהנפגעים הם אנחנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו