למי קראתם עדר?

מעניינת מאוד התזה של מחנה "רק לא ביבי", לפיה הצבעה לנתניהו ותמיכה בהמשך כהונתו היא התנהגות עדרית, סימן לאמונה פרימיטיבית שלנתניהו אין תחליף ושעליו להישאר בתפקידו לנצח־נצחים. היא מעניינת, התזה הזאת, משום שהיא מלמדת הרבה מאוד דווקא על התנהלותם העדרית של ה"רק לא ביביז", שבמובנים רבים מזכירה פסיכוזה המונית הרבה יותר מהתמיכה בנתניהו.

הצבעה לנתניהו אינה אקט של שבועת אמונים בלתי חוזרת למנהיג שאין בלתו. בהיותי אחד מאלה שישובו ויצביעו לליכוד, הרשו לי לגלות לכם, שאנחנו פשוט חושבים שנתניהו עושה עבודה טובה מאוד, אפילו מצוינת, ולכן אין זה הזמן להחליפו. היו מנהיגים מערביים גדולים וטובים, שאחרי תקופת כהונה ארוכה, תומכיהם ובוחריהם הגיעו למסקנה שהם מיצו את תרומתם לאומתם. מרגרט תאצ'ר והלמוט קוהל הם רק שתי דוגמאות. נתניהו, לדעתנו, עוד לא הגיע לנקודה זו. נהפוך הוא: אנחנו סבורים, שוויתור כעת על שירותיו לאומה יהיה משגה. לא מדובר ב"ביביזם", לא ב"פרימיטיביות", לא ב"עיוורון" ולא ב"נאמנות שבטית מותנית". זו עמדה שאנחנו מבססים על עובדות ונימוקים. מול אלה, אנחנו רק שומעים סיסמאות נבובות, בנוסח "ביביסטים שרופים".

כשאר מצביעי הליכוד, אני מודע לכך שנתניהו אינו נצחי, וכי במוקדם או במאוחר הוא יפנה את מקומו. אין אנו עובדי אלילים ואיש מאיתנו, גם לא אלה שאוהבים להשתמש במונחים כ"מלך" ו"נסיך", אינו לוקה בנטיות מונרכיסטיות. אני גם נוטה להאמין, שנתניהו - בניגוד למנהיגי מפלגות אחרים שקצצו את ראשו של כל מחליף אפשרי - מודע לכך, שלא הוענקה לו נצחיות על־טבעית, והוא שוקד על בניית הנהגת המשך לליכוד. כבר הוכח שיש לו ראייה מרחבית והיסטורית המחייבת זאת.

בדיעבד, אנחנו עדים לתופעה נפשית של השלכה: דווקא אלה שמאשימים את תומכי נתניהו ב"עדריות" מפגינים עדריות רגשית, אם לא אובססיה, כלפי פוליטיקאי שבדמיונם יצר שלטון מלוכני נצחי, עושה הכל כדי לברוח מהכלא ועומד להפוך את ישראל לצפון־קוריאה. זו הפנטזיה שלהם, שנובעת ככל הנראה מהקושי להודות בחוסר היכולת שלהם להעמיד אלטרנטיבה מנהיגותית ורעיונית לזו שנתניהו מציע. זו לא המציאות שלנו, אך מפתחי הפנטזיה דבקים בה יותר ויותר, ככל שמוכח להם שאין כרגע חלופה טובה יותר לישראל.

וזו האמת שהם מסרבים לקבל: התמיכה בנתניהו אינה תמיכה רק באיש נתניהו, אלא היא בעיקרה תמיכה במדיניות שהוא מנהל. כשנגיע היום לקלפי להצביע, נצביע בראש ובראשונה על הזכות לחשוב ולהאמין בעקרונות שהעדר בתקשורת, באקדמיה, ובעולם התרבות והאומנות - רוצה להרוס. נצביע על חופש הביטוי, על חירות המחשבה. נצביע על הדמוקרטיה.