הבקעה ממתינה למעשה ציוני

ראוי לברך על התחייבותראש הממשלה נתניהולהחלת ריבונות על בקעת הירדן. השיקולים לכך היו מוכרים לראש הממשלה לוי אשכול כבר בחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים, וקיבלו ביטוי מלא בתוכנית אלון. בתוכנית נכתב: "הגבול המזרחי של מדינת ישראל חייב להיות נהר הירדן וקו החוצה את ים המלח באמצעו... עלינו לחבר למדינה - כחלק בלתי נפרד מריבונותה - רצועה ברוחב 15-10 ק"מ לערך, לאורך בקעת הירדן..."

התוכנית הוצגה לממשלת אשכול, אשר בתבונתו המפא"יניקית, בחר להציגה מבלי להעלותה להצבעה. ברוח הימים ההם, התוכנית עברה מיידית לשלב הביצוע בהקמת תשתית ההתיישבות הקיימת מאז. בהכוונת התוכנית, נסלל כביש אלון ונבנו יישובי בקעת הירדן בשתי המדרגות: לאורך כביש 90 ולאורך כביש אלון.

בדיון בכנסת על הסכם הביניים לאוסלו ב־95' שרטט רבין את עקרונותיו וקבע: "גבול הביטחון להגנת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". המגמה להחלת ריבונות בבקעה זכתה תמיד להסכמה לאומית רחבה. ראש הממשלה דאז אהוד ברק היה הראשון שנסוג מכך. ויתורו על בקעת הירדן נקבע מאז במתווה קלינטון ובגישת היסוד הבינלאומית לתהליך השלום, כאבן יסוד לפתרון שתי המדינות.

לאחר הסכם השלום עם ירדן ב־1994, וביתר שאת לאחר קריסת צבאו של סדאם חוסיין במלחמת עיראק (2003), התרבו הטוענים כי חלף איום החזית המזרחית ופחתה חיוניות החזקתה של בקעת הירדן כקו הגנה מזרחי למדינת ישראל. במילותיו של אלוף פיקוד המרכז לשעבר עמרם מצנע: "כשאפשר לירות טילים ארוכי טווח אין שום חשיבות לעומק אסטרטגי. הסכמים יעניקו לנו ביטחון גדול יותר מאשר עומק אסטרטגי".

הכרח קיומי לביטחון ישראל. בקעת הירדן // צילום: מרים צחי

כבר בשעתה טענה זו היתה תלושה מהבנות יסוד של תופעת המלחמה. מאז, עם לקחי האינתיפאדה השנייה, טלטלת האביב הערבי, התבססות איום הרקטות של חיזבאללה וחמאס, יחד עם התגברות השפעתה האזורית של איראן, העלולה להתייצב עם מיליציות שיעיות בקדמת גבול כביש 6, חיוניותה של בקעת הירדן כאינטרס ביטחוני ישראלי הלכה וגברה.

רוב התומכים בכינונה שלמדינה פלשתיניתדורשים שהיא תהיה מפורזת מנשק וממערכות חימוש אשר עלולות לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. דרישה זו אף התקבלה לכאורה על אש"ף, אלא שבפועל, שטחי יו"ש ורצועת עזה נעשו לחממות טרור. כישלון כוחות האו"ם בלבנון באכיפת יישום החלטה 1701 למניעת התחמשות חיזבאללה בדרום לבנון, מלמד מדוע גם ההצעות לכוחות בינלאומיים בתפקיד זה בבקעת הירדן לא יוכלו להבטיח פירוז ממשי. רצועת הבקעה, כמרחב בידוד המוחזק בידי מדינת ישראל בהגנת צה"ל, היא בשל כך הכרח קיומי לביטחון מדינת ישראל.

נוסף על השיקול הביטחוני, בקעת הירדן במלוא פירושה הגיאוגרפי, נחוצה למדינת ישראל כמרחב פוטנציאל למגורים למיליון ישראלים ולתשתיות לאומיות שאינן יכולות להידחס אל רצועת החוף. החיבור מצפון לדרום בין הגליל והנגב, מותנה כיום באורח כמעט בלעדי בצירי התנועה הגדושים הפרוסים ברצועת החוף. מדינת ישראל ההולכת ומצטופפת, זקוקה לכביש אורך נוסף - כביש 80 - הממתין לסלילה בין ערד לגלבוע. תשתית דרכים מפותחת בבקעה תזמין בעידן שלום יישום מחודש ונחוץ לתפקידה של ארץ ישראל כגשר מעבר מאסיה לאפריקה.

חזון חלוצי זה ממתין שנים לביצוע. אם הכרזת הריבונות לא תתבטא מיידית בתנופת בנייה ותמיכה ממשלתית ממוקדת, היא תגווע בגיחוך עצוב. במאמר תחת הכותרת "נטע הנשמה" תבע בן־גוריון: "זוהי מדינה ציונית, המצווה על מעשה בראשית. המעשה הוא כפול: קיבוץ גלויות ובניין השממה". בקעת הירדן ממתינה לעייפה למעשה ציוני.