גנץ ויעלון נגד עצמם

בכירי כחול לבן מתבטאים בחריפות על המציאות הביטחונית בעוטף עזה, ומרבים לבקר את תגובות הממשלה לירי הטילים מהרצועה. גנץ מבטיח "מדיניות קשוחה", ומתחייב: "נחתור להכרעת חמאס, נפעל לסיכול כל ראשי חמאס ולכניסה קרקעית לכמה זמן שנרצה".

אלו הצהרות יפות. אולם כשהיה רמטכ"ל ונשא באחריות ממשית, פעילותו היתה שונה. במבצע צוק איתן נמנע הצבא מפעולה קרקעית, עד שחמאס הפעיל מנהרות תקיפה ולא נותרה ברירה. כאשר כבר יצא הצבא לפעולה, זו הוגבלה לנטרול המנהרות ולא חתרה לסיכול, הכרעה או שהייה ברצועה. ודאי שהממשלה, ונתניהו בראשה, נושאת באחריות מלאה. אבל בני גנץ לא היה רק פקיד. למעשה, דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן כולל התבטאויות החושפות את עמדותיו של גנץ בזמן אמת, כשחיי אדם עמדו על הפרק, ולא הצלחת קמפיין.

יותר מפעם אחת עולה בדו"ח המבקר העובדה שתחת פיקודו של גנץ, נמנע צה"ל מלהציג באופן הוגן חלופות בפני הקבינט. כך, למשל, בדיון קבינט שנערך ב־15.7.14, כשבוע לאחר תחילת המבצע, ביקשו השרים לדעת אם צה"ל יכול לכבוש את רצועת עזה, ובמה זה כרוך. גנץ השיב: "אני מציע שתהיה איזושהי הזדמנות אחרת... לעשות באמת את הדיון האסטרטגי - מה המשמעות של לבוא עכשיו ולכבוש את עזה... אני חושב שכדאי לדבר על הבעיה האסטרטגית".

שרי הקבינט העידו בדיעבד כי גנץ ובכירי המטכ"ל מנעו מהם, למעשה, דיון ענייני: "עם כל הכבוד לכך שהוצגו לנו ארבע אופציות, זה לא באמת הוצג לנו בצורה המלאה - בכמה זמן זה כרוך, מה המחירים הצפויים, וכל הניתוח של עלות מול תועלת. הוצגו האפשרויות המבצעיות באופן כללי, וכך הגענו למבצע זה", אמר השר גלעד ארדן. גם יאיר לפיד, שר האוצר דאז, הביע תרעומת על כך שדיון הקבינט שנערך ב־23.3.14, שהיה אמור לעסוק בשאלה האסטרטגית, שימש בפועל "להראות מדוע לא כדאי לכבוש את עזה".

זה לא היה מקרי. גנץ האמין אז באסטרטגיה הגנתית וזהירה, בדומה לזו שנוקטת הממשלה גם בימים אלו. במארס 2015 הוא מסר למבקר המדינה כי לדעתו "בישראל הובן שלהסלמה רחבה הולכים רק כשאין ברירה, ולא נכון באופן עקרוני לצאת למהלך צבאי יזום רחב־היקף, שבו לא ניתן לשלוט... מול מצב שבו מרגישים שעוד יש ברירה אחרת". וגם כשהמצב הסלים, כפי שהיה במהלך צוק איתן, סבר גנץ כי עדיפה האסטרטגיה ההגנתית. כפי שהסביר למבקר המדינה בנובמבר 2016: צה"ל בחר "בפתרון מבצעי מיטבי - מענה הגנתי, לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי, החלטה שהיתה גם עניינית ונטועה באילוצי היעדר מודיעין מספיק…" לדבריו, "אין זה האיום הביטחוני היחיד... אשר המענה אליו מתבסס, בעיקרו של דבר, על מענה הגנתי, בשילוב עם אש מנגד, תקיפות אוויריות ומהלכי תקיפה קרקעיים".

מותר לבקר את מדיניות הממשלה בשנים האחרונות, אך עובדה היא שכל מי שנשא בתפקיד והיה שותף בנטילת האחריות, מצדד פחות או יותר באותה אסטרטגיה. גנץ ויעלון היו שותפים בכירים בניהול המבצעים בעזה עד לא מזמן, והתנהלות הממשלה בסוגיה לא השתנתה מהותית. כדי לשכנע את הציבור שאצלם "יהיה אחרת", יהיה עליהם להסביר מתי ואיך בדיוק שינו את הפילוסופיה הביטחונית שלהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו