חור גדול באבטחה

ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אחד האנשים המאובטחים ביותר בעולם. בשנות כהונתו הלך והתעבה מערך ההגנה סביבו לממדים מבהילים. שכונת המגורים שליד מעונו הרשמי נראית כמו יעד מבוצר. השיירה המובילה אותו קצרה רק מזו של נשיאי ארה"ב. מסוקי חיל האוויר נוקטים תרגילי הטעיה כשהוא טס בהם. עשרות מאבטחים ומכשירי בידוק מתלווים לכל אירוע אליו הוא מצטרף, לפני תוך כדי ואחרי.

החומה העבה הזו גורמת סבל רב למי שבאים במגע, מרצונם או בעל כורחם, עם נתניהו וסביבתו. מי שגר בסביבתו נפגע תמידית מדרישות המאבטחים. מי שנתקל בשיירה שלו לא יכול שלא להיבהל מצרחות הסירנות ומצעקות השוטרים המפלסים את דרכה. אזרחים המבקשים או נדרשים לנכוח באירועים אתו, עומדים שעות בתור כדי לעבור בידוק קפדני. באופן פרדוכסלי, אפילו יועצי המעגל הראשון של נתניהו נבדקים לעיתים כאזרחים מן השורה. במו עיני ראיתי את המזכיר הצבאי, אל"מ בצה"ל, עד לא מכבר מח"ט הצנחנים, עובר בדיקה יסודית בנתב"ג. טוב, זה בגלל שהוא לא אדמו"ר.

טיפול מיוחד מעניק מערך האבטחה של נתניהו לעיתונאים המסקרים אותו. בין אם מדובר במי שמגיעים בפעם הראשונה לאירוע בהשתתפות ראש הממשלה, ובין אם בפעם המאה, המאבטחים עיוורים. גם אם העיתונאי מתלווה כבר שנים לנתניהו, השתתף בעשרות מסיבות עיתונאים או הקיף אתו את העולם, המאבטחים עשויים להעביר אותו סדרת בדיקות משפילה כאילו היה מחבל בפוטנציה. לכלל הזה יש חריג אחד. במקרה שפניו של העיתונאי מוכרות מהטלוויזיה, ואפילו אם זו הפעם הראשונה שהוא מגיע לקרבה פיזית עם ראש הממשלה, הם יאפשרו לו לדלג על משוכות האבטחה.

הנה, רק בנסיעתו האחרונה של נתניהו ללונדון עברו העיתונאים, ותיקים מוכרים ומוערכים כולם, בדיקות פיזיות פולשניות לעיני כל. המאבטחים ליטפו את גופם, כולל נגיעה באיברים אינטימיים, ולא חשוב מיהם, מהם ומה הרקע שלהם. באירוע טיפשי אחר, וזו דוגמה אחת מאלף, דרש מאבטח להוציא מחדר התדרוכים חצובה פשוטה, כזו שקונים בחנות במאה שקל. למה? לך תבין.

נסיעות נתניהו לחוצה לארץ הן בכלל טירוף אבטחתי. קומות שלימות בבתי מלון יוקרתיים נשכרות בשם הביטחון והאבטחה. צבא של מאבטחים ישראליים שמוטסים מראש, בודק כל מקום שאליו יגיע. בחורינו הטובים פורסים אמצעים כאלה ואחרים משל היינו במוצב פיקוד עליון.

אלא שאז מגיע האבסורד לשיאו. ראש הממשלה ואשתו מחליטים ובצדק לצאת לסיבוב בסנטרל פארק בניו יורק, בחוף הים בסידני, במדרחוב בווילנה או בקופה-קבאנה בריו. הם כמובן לא דמויות אלמוניות ולכן המקומיים, ניגשים אליהם בהמונים, מוחאים כף, לוחצים יד ומבקשים תמונה. בן רגע, מערך האבטחה האדיר היה ואיננו.

הגיחוך העצוב הזה חוזר על עצמו בשבועות האחרונים בשידורי הפייסבוק של נתניהו. עיתונאים עוברים שבעה מדורי אבטחה ברצונם לסקר את הגיחות של נתניהו לאתרים השונים בארץ אליהם הוא מגיע. מנגד, המוני אזרחים ניגשים אליו ללא בקרה או בעיה.

זהו הרע לפשלה האבטחתית המהדהדת אמש באשדוד. מצד אחד, למערכות התקשורת אסור בהוראת הצנזורה לדווח מראש על תנועותיו העתידיות של ראש הממשלה. מצד שני, דובריו מעדכנים בשידור חי על מיקומו, חושפים אותו ואותנו לאירוע משפיל של טיווח בידי מחבלים. ושוב, מצד אחד, עיתונאים נבדקים מכף רגל ועד ראש בבקשתם לסקר את המפגשים של נתניהו עם הציבור. מצד שני, לארגוני הטרור מתאפשר לטווח בקלות את ראש הממשלה.

כך שמשהו כאן לא עובד נכון. לא מתקבל על הדעת שאנשים שנמצאים שנים במעגלים הראשונים סביב נתניהו, נבדקים ונסרקים כחשודים. אך בלתי נתפס עוד יותר, שבה בעת אותו מערך אבטחה כבד לא מסוגל לחשוב על פרט ביטחון שדה טריוויאלי, כגון מיקומו של נתניהו באשדוד.

לאור אירועי אתמול בבאר שבע ובאשדוד, וכמי שמסקר עשר שנים את ראש הממשלה ואחרי לא מעט ויכוחים עם מאבטחיו, אין לי ספק שמערך האבטחה סביב ראש הממשלה צריך לעבור בחינה מחדש. לטובתו, לטובת האזרחים והקשר איתם, ולטובת חופש העיתונות.