כאשר ממשלה מקבלת החלטה פה אחד; וכאשר הדבר נעשה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מתחנן בפניה שלא לקבל את ההחלטה, וכותב בחוות הדעת כי "קיימת בעיה משפטית" בהצבת המצלמות בקלפיות, שהדבר עלול לפגוע במימוש זכות היסוד לבחור ובביצוע החובה החוקתית לקיים בחירות חופשיות; וכאשר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ויו"ר ועדת הבחירות מזהיר מפני "תוהו ובוהו בקלפיות אם תתקבל חקיקה מבוהלת"; וכאשר נשיא המדינה, המגיע דווקא מבית ז'בוטינסקי, יוצא נגד "המתקפות הפוליטיות, נטולות הבסיס ואף חסרות האחריות" שחווים שומרי הסף - מתחילה לחלחל איזו תחושה מוזרה, שאולי מטרתו האמיתית של ראש הממשלה אינה בדיוק טוהר הבחירות, אלא שיש לו אג'נדה שונה לחלוטין.
יש האומרים כי מטרתו האמיתית של נתניהו היא לשוב להבהיל את הבוחרים הערבים. ההנחה היא שהם לא ייכנסו לפרטים הטכניים, לשאלה אם המצלמה נכנסת איתם אל מאחורי הפרגוד או לא. רוב הפלשתינים החיים בישראל חשים גם כך שעינו של השב"כ עוקבת אחריהם, וכשהם יודעים כי יבואו אנשים ויצלמו אותם, הם יעדיפו, ברובם, להישאר בבית ולא להסתבך עם השלטונות.
יש האומרים כי נתניהו לא באמת רוצה להעביר את החוק. הוא מבין כי ההחלטה שהתקבלה בוועדת הבחירות באשר להרשאת חברי ועדות הקלפי לצלם את ההליך, היא ההצעה הסבירה ביותר. והוא גם כנראה מבין כי במדינה דמוקרטית מתוקנת אין מחוקקים בחופזה חוק הנוגע לרגע המקודש ביותר בכל דמוקרטיה, כאילו היה זה צעד חירום שנועד למנוע איזו פגיעה נוראה, חלילה, בציבור.
נתניהו גם מודע היטב לכך שהמשטרה לא מצאה פגמים במאות הקלפיות שהליכוד ביקש ממנה לבדוק בעקבות הבחירות ב־9 באפריל, והקלפיות המעטות שבהן נמצאו אי־סדרים, נמצאו מוטות דווקא לטובתו של הליכוד.
הטענה היא, אם כן, שכל מה שרוצה ראש הממשלה הוא להניח את החוק על שולחן הכנסת, לא להשיג לו רוב; ואם יושג רוב - שייפול בבית המשפט, לאחר שתוגש, בלי ספק, עתירה מצד האופוזיציה. אם ייפול החוק בכנסת ואם יידחה בבית המשפט - ואם יאבד נתניהו את כיסאו בבחירות - יוכל לטעון שהיו אלו בחירות בלתי לגיטימיות.
אבל נדמה לי שהתשובה לשאלת המניע של נתניהו פשוטה הרבה יותר: על סדר היום האמיתי של ישראל עומדים נושאים כבדי משקל; הכבד בהם הוא שבין הירדן לים איבדה ישראל את הרוב היהודי, וזה קרה במהלך המשמרת שלו. יקשה עליו להסביר גם את ההתקרבות הפתאומית בין טראמפ לרוחאני, ועוד לא הזכרנו את חוסר המענה למצב בגבול רצועת עזה, להתחממות הביטחונית בגבול הצפון, ואפילו לגירעון התקציבי.
אז ממציאים נושא, והוא תופס כותרות, ומומחים מתראיינים, ויריבים פוליטיים מתרתחים, ויש כבר מי שמכנה זאת כסוף הדמוקרטיה, ונתניהו יכול להירגע. הסטת הנושאים עלתה יפה, ולמי אכפת עכשיו גורלן של המצלמות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו