מייסד חמאס, השיח' אחמד יאסין, התגאה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, כי רצונם של אנשי הארגון למצוא את מותם בפיגוע התאבדות גדול יותר מרצונם של הישראלים בחיים. יאסין לא התכוון, כידוע, לעצמו. הוא שלח אמנם את אנשיו למות, אבל דבק בחיים, ואף האמין כי גילו המתקדם ומעמדו יקנו לו חסינות. אלא שלא לעולם חוסן, ובמארס 2004 הוא חוסל בידי חיל האוויר הישראלי.
אם יאסין היה נותר בחיים, הוא היה מגלה כי בעזה קמו כיום מתחרים לארגונו בחיפוש אחר המוות. בשבוע שעבר נהרגו שלושה אנשי חמאס ואחרים נפצעו בשורה של פיגועי התאבדות שאותם ביצעו חברי תנועות סלפיות ג'יהאדיסטיות קיצוניות שדאעש משמש עבורן מקור השראה. על פי הערכות, לתנועות אלו יש למעלה מעשרת אלפים חברים או תומכים ברחבי הרצועה, וחמאס מנהל נגדן מלחמת חורמה. הוא אסר ואף חיסל רבים מחבריהן, החריב את המסגדים שבהם התפללו, ועדיין לא עלה בידו לעקור אותן מן השורש. אגב, כל זה לא מפריע לחמאס להמשיך לשתף פעולה עם שלוחת דאעש הפועלת בחצי האי סיני ולסייע לה במאבקה בשלטונות המצריים בתמורה לסיוע בהברחת נשק לתוככי הרצועה.
אבל לא רק בעזה ובחצי האי סיני מוסיף דאעש לפעול. מתברר שהידיעות על חיסולו לא הגיעו גם ליבשת אפריקה. רק בחודשים האחרונים הכריזו תנועות טרור אסלאמיות במאלי ובבורקינה פאסו על נאמנותן לדאעש, ולאלו יש לצרף גם תנועות הפועלות זה מכבר בניגריה (ארגון בוקו חראם הרצחני), ואף בתוניסיה, בלוב ובסומליה. הארגון גם הרחיב את פעילותו לפקיסטן, להודו ואף לאפגניסטן, שבה ביצע לאחרונה אחד מאנשיו פיגוע טרור במהלך חתונה, רצח 63 חוגגים ופצע מאות.
אבל כל זה מתגמד נוכח החיוניות שמגלה דאעש במדבריות סוריה ועיראק, מקום הולדתו, שבו גם הקים וקיים במשך שנים אחדות מדינה בהנהגתו. רק במארס האחרון התפארו מקורות אמריקניים כי עלה בידיהם לכבוש את המאחז הקרקעי האחרון שבו החזיק הארגון על אדמת סוריה, וזאת לאחר ששנה קודם לכן נמסר כי הארגון איבד את כל השטחים שעליהם שלט בעיראק. אגב, את מקומו של דאעש תפסו לרוב האיראנים או בעלי ברית מקומיים שלהם, שאף ביססו בשטחים אלו נתיב תחבורה יבשתי מטהרן, עבור בבגדד בואכה דמשק וכלה בביירות.
בניגוד להכרזות על מיגורו, הארגון מוסיף לפעול בשטחי סוריה ועיראק, ובחודשים האחרונים נמסר על עשרות פעולות טרור שהוציא לפועל נגד מטרות ממשל וצבא במדינות אלו, שבמהלכן נהרגו עשרות ונפצעו מאות. בכך הוא חזר למעשה אל נקודת המוצא שבה החל את דרכו לפני שנים אחדות, כארגון טרור מחתרתי הנהנה מתמיכה של האוכלוסייה המקומית שבקרבה הוא פועל.
יש לציין שמנהיג אל־קאעידה, איימן אל־זוואהירי, הזהיר בשעתו את ראשי דאעש לבל יקפצו גבוה מדי וינסו לייסד ולקיים מדינה, שכן הדבר הרבה מעבר ליכולותיהם. בדאעש סירבו להקשיב, התנתקו מאל־קאעידה, אבל בסופו של יום חזר הארגון לפעול מן המחתרת.
הסיבות להופעתו של דאעש ולהצלחתו היו נעוצות ביחסה המדכא והמפלה של הממשלה השיעית בבגדד כלפי האוכלוסייה הסונית בעיראק, כמו גם התסכול והכעס שחשו בני העדה הסונית בסוריה כלפי משטרו העלאווי של בשאר אל־אסד. כל זה לא השתנה, ומכאן שיש להניח שהארגון יוסיף ליהנות מתמיכה רחבה שתאפשר לו להמשיך להתקיים כארגון טרור יעיל וקשה להכנעה.
היה זה הרמטכ"ל גדי איזנקוט שהזהיר נוכח הדיווחים על חיסולו של דאעש, כי אין מדובר רק בארגון אלא ברעיון שאותו קשה לחסל. מתברר שהצדק היה עם איזנקוט: דאעש חי, נושך ובועט, ואפשר אף להניח כי בעתיד ישאף לחדש את פעילות הטרור שלו ברחבי העולם ואף נגד ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
