מבקר המדינה החדש מתניהו אנלגמן מחזיר את מוסד ביקורת המדינה עשור לאחור. אבל בקטע טוב. החזרת עטרה ליושנה. ואת מוסד הביקורת לפרופורציות הנכונות. בעידן האקטיביזם ושלטון הפקידים והיועמ"שים, שבו התהפכו היוצרות עד כדי טירוף מערכות, חוזר אחד המוסדות המרכזיים למלא את תפקידו המקורי בטרם עבר את השינוי המוטציוני שהשחית אותו, ומסמן את הדרך לשאר המוסדות שנופחו והתעוותו עם השנים, ובראשם הרשות השופטת ומוסד היועצים המשפטיים.
כי איזו הצדקה אמיתית יש להקמת חטיבה לתפקידים מיוחדים וליועץ מיוחד למלחמה בשחיתות? אמנם חטיבה זו מספקת כותרות רבות והופכת את המוסד המשמים לעסיסי יותר, אבל מה כל זה שווה כשהמטרה האמיתית לא מושגת, כשמשרדי הממשלה והגופים המבוקרים במקום לעודד ביקורת רק מתחמקים ממנה? כשכלים מקצועיים אמיתיים שיכולים לעמוד לרשותם באמצעות משרד המבקר מוחמצים מחשש למעורבות של משרד המבקר, בבחינת "לא מדובשך ולא מעוקצך"?
עד כדי כך עסקו מבקרי המדינה הקודמים במסקנות החטיבה למלחמה בשחיתות, עד ששכחו כי בחוק נאמר במפורש שעליהם לציין לחיוב גופים מבוקרים שעמדו בביקורת בהצלחה או שיישמו את לקחי הביקורת הקודמת. במקום דו"ח ביקורת ענייני, נראים הדו"חות האחרונים כמו הודעה אינסופית לעיתונות. כאילו התקשורת היא היעד האמיתי של הדו"חות ולא הכנסת, כפי שקובע החוק.
גם הביקורת בזמן אמת היא רעה חולה שלא היתה צריכה לבוא לעולם. העובדה שנציגי הביקורת מסתובבים לגופים המבוקרים בין הרגליים במהלך אירוע, הופך אותם, בין שהתכוונו לכך ובין שלאו, לשותפים לניהול. כמי שלא נושאים כלל באחריות ובתוצאות האירוע, עושה נכון המבקר שהוא בוחן בימים אלה להרחיק את נציגיו מאירועים בזמן אמת ולמקד את הביקורת לאחר מעשה, לאחר שהתמונה המלאה מתגלה וכשהדרג הנבחר והפקידותי העובד עבורו סיימו את מלאכתם כפי הבנתם.
ביקורת המדינה אמורה לסייע לשלטון לעשות את מלאכתו. כך גם מוסד היועמ"שים ובראשם היועץ המשפטי לממשלה. העובדה שהפכו לאימתם של משרדי הממשלה ונבחרי הציבור היא תעודת עניות למוסדות אלה, וכן לדרג הנבחר, שלא דאג לתקן את המצב עד כה.
בתקווה שלפחות אנגלמן אחד יראה עכשיו לכולם את הדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו