"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עוד לא מאוחר לחיבור משמאל

,עודכן

סתיו שפיר היא חברת הכנסת היחידה במפלגת העבודה המכווצת, שיצאה במחאה לנוכח האפשרות של הופעת שלוש מפלגות משמאל לכחול לבן במקום הקמתו של מערך משולש: עבודה, מרצ וישראל דמוקרטית בראשות אהוד ברק. היא גם רמזה שתהיה מוכנה לוותר על מקומה הגבוה ברשימת העבודה לכנסת כדי להבטיח את החיבור בשמאל־מרכז. כשבוע לפני הגשת הרשימות, דומה שאין מישהו אחר במחנה שמסוגל לדפוק על השולחן ולהוביל את המהלך.

אהוד ברק, שוויתר על מהלך האיחוד הגדול לפני בחירות אפריל, החליט לנסות זאת עכשיו וגילה שהדבר אינו פשוט. בקרב תומכי הימין הוא נתפס כמי שנסוג מלבנון. עבור השמאל הוא זה שכשל בניסיון להביא להסדרי קבע עם סוריה ועם אש"ף, אף שרצה בכך וגם היה קרוב מאוד, לכאורה, להשיגם. עבור הערבים הוא היה ראש הממשלה בעת אירועי אוקטובר 2000 (הדברים שאמר אתמול ברק בהקשר זה היו חשובים, וייתכן שיש בהם כדי לפתוח פרק חדש עם האזרחים הערבים בישראל). אין ספק גם שהסיפור המשונה על שותפו המפוקפק לעסקים אינו מוסיף רבות ליוקרתו.

עמיר פרץ עשה מהלך מפתיע כאשר יצר את המערך עם "גשר" של אורלי לוי־אבקסיס, אך זהו הימור שרק תוצאתו תצביע על גאוניותו. בינתיים, נראה שהדבר מונע ממנו חיבורים נוספים. מרצ בראשותו של ניצן הורוביץ רצתה מאוד ליצור סיעה משולבת עם העבודה, וחשה כי שימשה כלי משחק לצורך המשא ומתן בין פרץ ללוי־אבקסיס - רק כדי לוותר עליה.

האפשרות שמרצ וישראל דמוקרטית ירוצו בנפרד ולא יעברו את אחוז החסימה אינה דמיונית, והיא תלויה מאוד בשיעור ההצבעה ובמוטיבציה של מצביעיהן.

במצב שנוצר, קשה לראות מהלך טבעי והגיוני יותר מאשר רשימה משותפת לשתי המפלגות הללו. להבדיל אלפי הבדלות, אין מדובר כאן רק ב"גוש טכני" נוסח חבירת איחוד מפלגות הימין עם תלמידי כהנא, אלא בשותפות בין שותפים לדעה, המאמינים מאוד בחידוש המהלך המדיני כדי להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אם אהוד ברק מוכן באמת להשתבץ גם במקום העשירי ברשימה ולמשוך לשם מצביעים שרואים בו את נציגם; אם סתיו שפיר אומרת כי תראה עצמה חלק מחיבור כזה ואף תהיה חלק מהנהגתו; ואם הורוביץ יעמוד בראש הרשימה - לא יהיה אפשר להסביר לאיש מדוע המהלך המשולב לא יוכל להתממש בשבוע שנותר.

אם הצדדים ייכנסו להידברות אינטנסיבית ורצינית, ייתכן שהימים שנותרו עד 1 באוגוסט, יום הגשת הרשימות, יהפכו לימים של תקווה עבור השמאל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר