"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

די להזנחת הסכם השלום עם מצרים

,עודכן

לאחרונה חגגה מצרים את חגה הלאומי, המציין את מהפכת יולי 1952, ששמה קץ למשטר המלוכני והקימה את הרפובליקה. מאות רבות של מוזמנים נהרו לברך את השגריר המצרי במסיבה שערך בביתו בתל אביב, לרבות נשיא המדינה וראש הממשלה. אך למרות האווירה, קיימת נטייה לשכוח שמצרים אינה מיישמת את הסכם השלום מ־1979 כרוחו וכלשונו.

הסיבות לכך רבות, החל מרצונו של הנשיא לשעבר מובארק לחזור לחיק העולם הערבי לאחר גירוש מצרים מהליגה הערבית בעקבות הסכם השלום, וכלה בצורך של מצרים לגלות סולידריות עם הגורמים בעולם הערבי הנמצאים במצב מלחמה עם ישראל. אין בדברים אלה משום הטחת ביקורת או אשמה במי מהצדדים; זוהי תמונת המצב 40 שנים לאחר ההסכם, והיא דורשת תיקון.

הקשרים הצבאיים והמודיעיניים הקיימים כיום הדוקים מאי פעם. לשתי המדינות אינטרס משותף להילחם בטרור האסלאמי הקיצוני. ישראל מעוניינת להיעזר בקשריה של מצרים עם הפלשתינים כדי לקדם הסדרה או הסדר. זוהי רגל יציבה אחת ביחסים בין שתי המדינות.

אך מה עם הרגל השנייה, קרי היחסים הדו־צדדיים? אלה כמעט לא קיימים. מאז נאלצנו לנטוש את בניין השגרירות בקהיר לפני כשמונה שנים, אין לישראל בניין קבוע. בסוף חודש זה יסיים שגרירנו בקהיר את שליחותו וישוב ארצה, בלי שהממשלה אישרה מינוי לשגריר חדש. גם יחסי המסחר, התרבות והכלכלה לא קיימים, בניגוד להסכם השלום. לעומת מצב זה, השגרירות המצרית בישראל מתפקדת על תקן מלא ומפתחת פעילות דיפלומטית, וטוב שכך. ישראל התירה למצרים להכניס לאזור הגבול בסיני כמה גדודים חמושים; יותר מ־20 אלף חיילים וקצינים, לפי דברי הנשיא א־סיסי. זו הפרה של הנספח הצבאי להסכם, אם כי בהסכמת ישראל.

צילום המצב מלמד על חוסר איזון: דומה שמצרים נהנית מהסכם השלום ואילו ישראל פחות. ישראל רואה בהסכם, ובצדק, נכס אסטרטגי יציב, ששני הצדדים מעוניינים בו. לכן הגיעה השעה לחזק אותו על ידי מימוש סעיפיו, והיוזמה צריכה לבוא מירושלים.

סביר מאוד שהנשיא א־סיסי לא ישיב את פני ישראל ריקם. יש להתחיל בהצבת שגריר בקהיר לפני שהנוכחי מסיים את תפקידו, כדי לא להשאיר את השגרירות מיותמת ולו ליום אחד. לאחר מכן יש למצוא סוף־סוף בניין לשגרירות ולאכלס את הצוות הדיפלומטי במתכונת שהיתה נהוגה רק לפני שמונה שנים.

וכמובן, יש לבקש מהמצרים להקים צוותים משותפים לבחינת יישום הסכם השלום במלואו. אלה רק צעדים ראשונים, ואין סיבה להתעכב.

יצחק לבנון היה שגריר ישראל במצרים וכיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר