"מי שמבקש לדעת מה מתרחש באמת אצל הפלשתינים בשטחים - אסור לו לסמוך על המידע העובר דרך המסננת של המנהיגות הישראלית", ו"ההפתעה (של האינתיפאדה הראשונה) מדהימה יותר (מיום כיפור)".
את הדברים הקשים האלה כתב בפברואר 88' בכיר הפרשנים הצבאיים זאב שיף. אפשר לשאול, אם פרוץ האינתיפאדה שבה לא נהרג עד אז שום ישראלי הוא כל כך חמור בגלל מה שנחשף, מה בקשר לחזיתות אחרות? למשל, איראן. או עיראק של סדאם. או מפעלי גרעין בארצות שונות. צרכני התקשורת מכירים היטב את הביטוי "בצמרת הביטחון מעריכים". או "גורמי מודיעין סבורים". או "על פי גורמי מודיעין מערביים..."
לאורך השנים הגורמים האלה, שאפשר לקטלג אותם תחת הכותרת "הממסד הביטחוני של ישראל", הוסיפו עוד טעויות חמורות לא פחות מהאינתיפאדה הראשונה. בלט בשנות ה־80 אדם אחד, שהפרשנים המתודרכים בידי "צמרת הביטחון" או בכירי מפלגת העבודה נטו לזלזל בו.
כשכולם בישראל ראו במלחמת איראן־עיראק את אחד מחוקי ניוטון, בנימין נתניהו, שהיה בשלהי כהונתו כשגריר באו"ם, ניבא את קץ המלחמה המתקרב ואת השינוי הדרסטי במצבה האסטרטגי של ישראל בעקבות כך.
הוא לא היה חבר בקליקה ביטחונית או פוליטית מפלגתית, וכאשר התערערה מנהיגותם של רבין ופרס ב־1995, היו שזכרו לו את יכולתו להעריך מצבים בצורה עצמאית, ובכל אופן לא לקבל כעניין חלוט ומוגמר הערכות של "גורמי מודיעין מערביים". צריך בשביל זה אישיות מסוימת, אף שבועז אפלבאום, בספר שכתב על ראשי הממשלה, הגדיר אותו כ"ראש ממשלה במקרה".
יכולתו של נתניהו לזהות סכנות רחוקות, שיהפכו לקטסטרופות אם לא נטפל בהן בזמן, היא שעומדת בבסיס מנהיגותו המתמשכת לאורך יותר מעשר שנים. נתניהו נכנס לתפקידו ב־2009 בעיצומו של המשבר הפיננסי, שטלטלתו עדיין מורגשת באירופה ובארה"ב; ובד בבד, משבר ההסתננות ההמונית של אפריקנים לישראל דרך גבול מצרים.
המשבר הפיננסי איים להביא לקריסת כלכלת ישראל, וזרם המסתננים יכול היה בשלב מסוים למוטט את החברה הישראלית. מדיניות הקיצוצים והסרת החסמים לצמיחה שהנהיג עם שר האוצר יובל שטייניץ, הזניקו את המשק הישראלי בתוך פחות משנה לצמיחה שהגיעה ל־5 אחוזים.
מול הערמת הקשיים המשפטיים, אין ספק שהמכשול הפיזי בגבול סיני עצר את הפיגוע החברתי של המסתננים. הגדר הושלמה בסוף הקדנציה הראשונה של ביבי.
בנושא האיראני, שהפך לפרויקט הדגל שלו, פעל נתניהו מתוך עימות וחיכוכים בלתי פוסקים עם "הממסד הביטחוני". הוא לא היה ראש הממשלה הראשון שעבר את המרחץ הטורקי הזה. גם בן־גוריון היה שם. קצינים בכירים במלחמת העצמאות כינו את הפיקוד העליון (הדרג המדיני) "בית זונות". "בעניינים יסודיים ביותר... מן הרגע הראשון הוכרחתי לחלוק על כל ותיקי ההגנה, על המטה, על המפקדה", העיד בן־גוריון בוועדת החקירה שהוקמה בעיצומה של המלחמה.
לפעמים גם מבצע יחיד שנראה בתוצאה המיידית ככישלון, מניב פירות בהמשך.
מומחה בהתגנבות יחידים
כך בנאום ביבי בקונגרס במארס 2015. צורת החשיבה של נתניהו לא תמיד מובנת, כך גם הפעולות שהוא נוקט, עד שבסוף אתה רואה שאיראן נתונה במצור כלכלי וביטחוני מהודק.
זה מזכיר את מה שאמר אויבו אהוד ברק, שמכיר אותו מהיחידה: ביבי מומחה בהתגנבות יחידים, ועוד לפני שאתה מבין מה קרה הוא כבר הגיע אל מתחת לשולחן שצמוד לדלת ראש הממשלה.
כלומר, הוא יודע להשיג תוצאה. מלחמת האמנעה האגרסיבית שישראל מנהלת זה קרוב לארבע שנים, ובוודאי בשנתיים האחרונות, נגד האינטרסים האיראניים בסוריה, היא הישג מרשים. האסטרטגיה של להפציץ כל דבר שזז יצרה את הדימוי המעצמתי המרתיע, שממנו ישראל נהנית היום. ובנושא הפלשתיני, בקדנציה הראשונה ארה"ב לא הכירה בירושלים כחלק ממדינת ישראל; עכשיו השגרירות שלה ממוקמת בבירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו