ומי יבדוק את שעון הנוכחות?

הקיץ כאן ואיתו המדוזות וגם מחלת הטמטום הידועה כטפשת חום. בעקבות איזו אידיוטית אחת בטקסס, אנשים פותחים גלידות סגורות בסופרמרקט ומלקקים. היא אולי תקבל 20 שנה בפנים אבל מהן 20 שנה לעומת מיליון לייקים באינסטגרם? 

גם מקומו של אתגר הפקק המטומטם לא נפקד. גימיק שכמעט הצליח לאהוד ברק ויאיר לפיד, עד שבא לו מייקל לואיס ובתנועת אגן גנב להם את החבילה. וכמובן להיט המקרנה העונתי, חסימת כבישים. כולם חוסמים כבישים. כולם זה הסטודנט הסיני בכיכר טיאננמן. שנאמר, אני מוחה, משמע אני קיים. גם אם זה אומר לאמלל אזרחים אחרים במין אקט פאסיב־אגרסיב שמסביר - אני מכאיב לך לטובתך.

השבוע עמדתי בפקק של מחאת ההורים נגד המטפלות המתעללות. אחד המפגינים שזיהה אותי הסביר לי שהמדינה חייבת להקים מערך של גיוס, השמה ופיקוח. בהתחלה ניסיתי להסביר לו שגם להורים יש אחריות, ושהקמת מערך גיוס, השמה ופיקוח תעלה הרבה כסף. ומי ישלם? בנון? לא, אנחנו נשלם. 

בטיעון הזה, התעצבן עלי המפגין גדול הגוף. מכיוון שאם יש דבר טיפשי שאדם יכול לעשות, זה להתווכח עם טיפוס ששוקל כמו מכונית קוריאנית קטנה, הנהנתי בנימוס. נפרדנו כידידים.

אני מקווה שהשכל ישר ינצח, אבל מסופקני. ולכן, אף על פי שתחזיות פוליטיות הן כמו איש עיוור בחדר חשוך שמחפש כובע שחור, אני חושש שהממשלה הבאה, מי שלא תקום, תיכנע לפאניקה הציבורית, ובמקום לקרוא לציבור ההורים לגלות מידה של אחריות בבחירת גנים (כולל למשל דרישה כתנאי מצלמות, תנאי שגננות פרטיות מסכימות לו) תקים רשות נוספת, כולל הכל. 

 

תנו לי לפנק אתכם במשל מארץ אחרת. יום אחד גילתה הממשלה שאי שם במדבר קיים מגרש גרוטאות. בעקבות הגילוי, התכנס דיון שבסופו קבעה הממשלה שיש להקים ועדה בראשות השר לענייני מדבר ותפוצות. 

הוועדה התכנסה למספר ישיבות. בישיבה הרביעית הוחלט על פנייה לחברת ייעוץ אסטרטגי חיצונית. לאחר בחינה מדוקדקת שלא השאירה אבן על אבן, לחברת הייעוץ היתה שורה תחתונה: קיימת סכנה מיידית לגניבת הגרוטאות מהמגרש בלילה. ההמלצה היתה חד־משמעית - צריך שומר לילה. החלטה 19/7/3456 קבעה שיש לשכור שומר, ובהוראת שעה ופטור ממכרז נשכר שומר לילה. 

סדר ביורוקרטי צריך שיהיה, ולכן הוקם צוות בין־משרדי שקיים דיון בנוגע למהות התפקיד, ותהה כיצד יעשה השומר את עבודתו נאמנה ללא נהלים או הדרכה. המחלקה המשפטית פרסמה מכרז לשלוש משרות חדשות - ראש אגף אבטחה, ראש חטיבת תכנון וראש חטיבת הדרכה. כעבור שבוע, בישיבת מטה, הזדעזעו כולם כשאחד הנוכחים ספק כפיו בייאוש והסביר ששכחו פיקוח ובקרת איכות. כיצד יידעו אם השומר אכן שומר ולא ישן בבוטקה עם תנור סלילים שמסריח מגבנ"ץ שרוף? ומי יבדוק את שעון הנוכחות? 

כך נוסדה מחלקת הפיקוח ובקרת איכות. בעקבות הקמתה, ביקשה מחלקת השכר להגדיל את מספר המשרות משלוש לארבע. המחלקה האדמיניסטרטיבית אישרה, ובאותה הזדמנות הוסיפה תקן לעצמה. חלפה שנה ודו"ח מבקר הפנים מצא שכל האופרציה שנהגתה, חרגה במיליונים מעל התחשיב הראשוני. 

"חייבים לקצץ בעלויות", זעק סמנכ"ל האדמיניסטרציה, וסמנכ"ל השכר נענע בראשו להסכמה. אז פיטרו את שומר הלילה. 

 

מתוך הסדרה "כן, אדוני השר" (1980-1984)

 

ההיסטוריון הבריטי נורת'קוט פרקינסון עבד בתחילת שנות ה־50 כפקיד בשירות המדינה הבריטי. להפתעתו, מצא כי ככל שהאימפריה מתכווצת, שלטונה מעבר לים מצטמצם ומספר האוניות בצי המלכותי קטן. בקורלציה הפוכה, גדל מספר הפקידים המועסקים במיניסטריון הצי ובמשרד המושבות. 

מכאן הסיק פרקינסון שהעבודה מתרחבת בהתאם למידת הזמן המוקצב לה. יש רק יחס מועט, אם בכלל, בין העבודה לבין מספר העובדים העוסקים בה. ישב וכתב את הספרון המשעשע והחשוב "חוקי פרקינסון", חיבור המתאר את המתמטיקה המעוותת של הביורוקרטיה כחוקים אוניברסליים.

מספר הנחות בסיסיות עומדות בבסיס התזה של פרקינסון על הביורוקרטיה. אציין שלוש. 1. רצונו של פקיד, כל פקיד, להגדיל את מספר הכפופים לו אך לא את מספר יריביו ומתחריו. 2. הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר. 3. העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה. חוסר היעילות מובנה במערכת ציבורית ביורוקרטית.

גם חוק הטריוויאליות של פרקינסון מבריק בהגיונו האנושי. פרקינסון תוהה מדוע אישור תקציב להקמת כור גרעיני אורך כעשר דקות, ואילו אישור תקציב לבניית סככת אופניים לעובדים סמוך לכור מצריך מספר ישיבות. הסיבה: כיוון שאיש מחברי הוועדה לא מבין בכורים גרעיניים ואין לו שום מושג להעריך האם סכומי הכסף הכרוכים בהקמתם מוצדקים - הדיון יסתיים במהרה. לעומת זאת, מאחר שכל אידיוט יודע לבנות סככת אופניים, הדיון בנושא מתארך עד לכדי שלוש ישיבות לפחות.

 

ההבדל המרכזי בין הביורוקרטיה המסורתית שפרקינסון מתאר או הסדרה הבריטית המיתולוגית "כן, אדוני השר" למצב הנוכחי בעולם המערבי - הוא האצטלה האידיאולוגית. זו לא פקידות שעושה מה שהיא רוצה אבל נותנת לשר להרגיש שהוא מחליט, אלא פקידות שעלתה למדרגת שומרי הסף. 

הביורוקרטיה הפכה לכלי המרכזי לשמירת האינטרס הציבורי כנגד נבחרי הציבור. ולפיכך מה זה מכרז תפור בין ידידים? כשאתה החומה הסינית מול השחיתות, הכל נסלח, נסגר בבית.

בעיניי זה גם קשור לשיח הבכייני והמתקרבן של "מגיע לי". בית המדרש הוא אותו בית מדרש. אפלטון. שלטון החכמים. המדינה כבייביסיטר לאזרחים שצריכים מומחים שינהלו אותם. אין פלא שהחוגים למדעי החברה, שמהם נוזלת התפיסה, הם חממות לאידיוטים שימושיים. פעם האידיוטים הללו סייעו לקומוניסטים. כעת הם מתרפסים בפני פוליטיקת הזהויות.

מציע לכם להיכנס לדף הפייסבוק של החזית לשחרור דרום תל אביב ולצפות בסרטונים מההפגנה נגד גירוש הילדים הפיליפינים שנערכה ביום רביעי. קהל המפגינים הנאור עשה כמעט שפטים בשפי פז וחבריה מהחזית. השוטרים הגנו עליהם בגופם מאלימות. את השפה שבה דיברו הנאורים אני לא יכול להציג כאן. 

שפי וחבריה חיים את הגיהינום שהזולת כופה עליהם. כן, הם הפגינו בעד הגירוש. גירוש על פי חוק. זה מצטלם פחות יפה, אבל יש להבין את המשמעות. הילדים הפיליפינים הם הפרומו לילדים האריתריאים והסודאנים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו