"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נדם קולם של שוחרי המשפט והחוק

,עודכן

בשוך הסערה, לאחר שפונו המחסומים האנושיים שניתקו נתיבי תנועה והאולפנים התרוקנו מן המטיפים שדרשו, בצדק, לא להפלות בגלל צבע עור, דומה שנותר חלל שלא התמלא.

ראוי שייאמר דווקא עתה, כשהזירה עדיין לא התקררה לחלוטין והאבק טרם נחת לגמרי על קרקע המציאות: אם צבע העור האנושי הוא לבן, אין פירוש הדבר שהוא מקרין אך טוהר מידות ושמירת החוק והסדר. אם צבע העור האנושי כהה, אין הדבר מרמז לנחיתות מכל סוג שהוא. כללי הצדק והתפקוד בחברה של ישראל, כה מגוונת ומקוטבת, אמורים להיות חסרי צבע, נעדרי פיגמנטים. השחור אינו נחות, הלבן אינו מלאך נושא כנפיים צחורות.

אך עם זאת, אין להסתיר שנוכח ההתקוממות הסוערת, כשמהלך החיים משתבש ואפילו חגיגות נישואים הושבתו, שוב השתרבב משטר התקינות הפוליטית במלא עוצמתו. אל מול המראות המפחידים של עימותים אלימים בין מפגינים לשוטרים, חתכה התקינות הפוליטית מן הרטוריקה המשולהבת את הקופון שלה.

זה מכבר הורגלנו שבימי סער, תמיד יימצאו אלה אשר יתדרכו אותנו בנסיבות הטרגיות ויטיפו מה עלינו לחשוב במצב הסבוך הזה. יש אצלנו חבורת מטיפים אשר אינה נוקטת לשון המעטה. להפך, היא מזהירה ומאיימת, והיא תתריע מפני כל פגיעה אמיתית או מדומה בדמוקרטיה. היא תדגיש, ובצדק, את עליונות החוק והמשפט בחיי מדינה. חבורה זו גם תבליט את העובדה שהיא בעלת מצפון פעיל, בניגוד לזה הרדום של אזרחים מן השורה. הכוונה לקהיליית המשפטנים. הביטוי השגור בפיהם: בל יהין אלמוני או פלוני ליטול את החוק לידיים!

זה עתה נסתיים מסע של הפגנות סוערות שבו נטלו חלק מבני העדה האתיופית. לא כולם פעלו באלימות, אבל מיעוט מתוכם הטיל צל על העדה כולה. התנועה בנתיבים ראשיים שותקה, והמחאה הסלימה. המשפטנים, כך התרשמנו, כמעט לא גינו בפומבי את ההתנהגות. אין ספק כי פעולות דומות מצד מגזרים אחרים היו מחלצות גינויים בוטים של האלימות. גם נוכחות של פוליטיקאים בזירות המחאה לא סייעה להרגעה. יו"ר סיעת חד"ש, ח"כ איימן עודה, או ניצן הורוביץ, היו"ר הטרי של מרצ, סברו כנראה כי נוכחותם תסייע להם ביום הבחירות. הפגת המתח לא עמדה, מן הסתם, בראש מעייניהם.

אך לא תמוש מאיתנו שתיקת המשפטנים ושוחרי החוק מול תמונת הצעיר המרקד על מכסה המנוע של מכונית נוסעת תוך ניפוץ השמשה. למרבה המזל, חייו של הנהג ניצלו מלינץ', אך זו תהא תמונת האירועים האחרונים. במרכזם, למרבה הצער, צעירים שעל קודמיהם נאמר בטעם רע: "הם לא נחמדים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר