"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
המשטרה הפגינה אוזלת יד

המשטרה הפגינה אוזלת יד

,עודכן

קשה שלא להזדהות עם כאבם של יוצאי אתיופיה, שמילאו אמש את הצמתים הראשיים בכל רחבי הארץ בזעקת מחאה בעקבות מותו של סלמון טקה ז"ל מירי שוטר. ברגע אחד פרצו הזעם והתסכול של בני הדור השני לעלייה מאתיופיה, החשים, בצדק, שהם קורבנות לאפליה ולקיפוח.

אמנם, על פי דו"ח של היחידה לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, חל צמצום משמעותי (בשיעור של 22 אחוזים) במספר התיקים שהמשטרה פתחה נגד קטינים יוצאי אתיופיה. אך מרבית ההמלצות בתחום התמודדות מערכת החינוך עם תופעת הגזענות טרם יושמו, ובהן בניית תוכנית עבודה ומערך הכשרות לעובדי הוראה לטיפול בדעות קדומות, עידוד יצירה של בני נוער יוצאי אתיופיה והמרצת בתי הספר לקדם תכנים חינוכיים נגד גזענות.

בני הדור הצעיר שגדלו והתחנכו בארץ משרתים בצה"ל ובמשטרה וחשים עצמם בצדק כישראלים לכל דבר, לא פחות מהצברים ומהעולים ממדינות בריה"מ, מארה"ב או מצרפת. הם אינם מוכנים לסבול עוד, רק בגלל צבע עורם, אלימות משטרתית ואת החשדנות החברתית וחוסר האמון הממסדי המלווים אותם בכל תחומי החיים.

אך ללא קשר למניעי המחאה ולנימוקיה, קשה להתעלם מהעיוורון ומאוזלת היד שהפגינה המשטרה בגל ההפגנות. המראות שנחשפו חורגים בהרבה מתחום המחאה הלגיטימית במדינה דמוקרטית: ונדליזם, רגימת רכבים ואפילו פציעת שוטרים. המונים נתקעו שעות ברכביהם, והתנועה בצמתים מרכזיים שותקה דווקא בשעות העומס.

גל המחאה מעלה שאלות מטרידות הנוגעות למשטרה: האם לא היו למודיעין המשטרתי ולפיקוד במטה הארצי הערכות על היקף ההפגנות המתוכנן ועל כוונת המפגינים לנהוג באלימות? מדוע ניתנה למפגינים האפשרות לחסום צירי תנועה מרכזיים במשך שעות ארוכות? מדוע חיכה השר לביטחון הפנים עד אחת לפנות בוקר כדי להודיע על כינוס הערכת מצב?

אמנם, בהודעתה הרשמית הודיעה המשטרה באופן נחרץ שחסימת צירי תנועה אסורה על פי החוק, והזהירה ש"לא תאפשר את המשך החסימות של צירי תנועה מרכזיים ברחבי הארץ באופן שיוביל לפגיעה כה משמעותית באזרחי ישראל".

אולם בפועל, מתוך רצון להכיל את המחאה ולשמור על איפוק, היא אפשרה למפגינים לחסום צירי תנועה וצמתים, ולא הגיבה כראוי על הבערת צמיגים בכבישים ראשיים ועל יידויי אבנים וקרשים על נהגים ועל השוטרים עצמם.

למחרת בבוקר ניתן פומבי למדיניות ההכלה. בראיון שהעניק לכאן רשת ב', הסביר מפקד מחוז מרכז, ניצב עמיחי אשד, שחסימת צירי תנועה היא מחאה לגיטימית כל עוד אינה אלימה, וש"במדינה דמוקרטית זכות המחאה בחלקה פוגעת בציבור הרחב". למעשה, אישר מפקד מחוז מרכז שמשטרת ישראל מוכנה להכיל חסימת צירים כחלק מהפגנה.

אין זה חדש במיוחד. חסימת צירי תנועה הפכה לחלק מנוף המחאות בישראל, ובשנים האחרונות זכינו לטעום ממנה במחאת בעלי המוגבלויות, קהילת הלהט"ב, תושבי עוטף עזה ועוד. אבל הסובלנות וההכלה כרסמו בהרתעה, ואין פלא שהמראות חוזרים על עצמם - ואף מחמירים ומסלימים - מגל מחאה אחד למשנהו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"