"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כשקוד לבוש הופך לקוד צניעות

,עודכן

אתמול (1.7.19) טען כאן רם כהן שההתנגדות לקוד לבוש בבית הספר מייחסת "פטרונות" למוסדות החינוך, ומפספסת את החשיבות החינוכית של קוד הלבוש כקו הגנה מפני תכתיבי אופנה וקודים חברתיים המעצבים תפיסות תרבותיות ביחס למראה ה"נכון". כהן שוגה. איש אינו מאשים את מנהלי בתי הספר בפטרונות, ובטח שלא מערער על תפקידם החינוכי. הבעיה היא, לתפיסתנו, שבמקום להגן על בני נוער מלחצים "סקסיסטיים", כלשונו, קוד הלבוש דווקא ממשטר ילדות ונערות לתוך קודים מיניים מובהקים.

לו היו מחילים בתי הספר קוד לבוש נטול אופי מגדרי, כמו איסור להגיע בכפכפים או בחולצות גזורות, לא היתה סיבה למחאה. אבל כשבית ספר מודד רק לילדות ולנערות את אורך המכנסיים, הוא עורך הבחנה מגדרית ומסמן אותן כאובייקט מיני. הילדות והנערות לומדות שזוהי האחריות שלהן לדאוג שלא יתייחסו אליהן כאל חפץ, ושהן עלולות להביא על עצמן פגיעה אם לא תשמענה לכללים. גם הבנים מבינים מכך שמהם לא מצפים להתגבר על יצר או לקבל אחריות למיניות שלהם. זה מסר מעליב ופוגעני כלפי בנות ובנים גם יחד.

כמעט 30 מכתבים נשלחו לבתי ספר ממלכתיים מרחבי הארץ, שמהם הגיעו אלינו פניות על מסדרי צניעות, אכיפה בררנית של קוד לבוש על בנות בלבד, ואף הרחקה של תלמידות הביתה בגלל מכנסיים קצרים, בניגוד להוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך. כהן התייחס לאווירה בתיכונים, אבל אנחנו קיבלנו פניות גם מהורים של ילדות בכיתות יסודי, גם מכיתות א' וד', שהתקוממו על היחס לילדותיהם כאל אובייקטים מיניים.

כהן מבקר גם את ראשי הערים שהצטלמו במכנסיים קצרים, וטוען שהם חותרים תחת המנהיגות החינוכית של המנהלים שהם עצמם מינו. ראשי הערים, שהצטרפו ליוזמה עם הפורום החילוני, ביקשו להעביר לילדות ולנערות את המסר שהבעיה איננה בהן, אלא בתפיסה החברתית הרואה בהן אובייקט מיני.

במשך שנים נאבקו בתי ספר שונים בתופעת הפירסינג (ניזום) וצביעת השיער; בשנים האחרונות ויתרו מרביתם על המאבק. האם המשמעת והגבולות של הילדים והילדות נפגעו אנושות משינוי הנהלים בסוגיה זו? כנראה לא. נניח שבית ספר יבחר באפשרות הקיצונית לכאורה, ויוותר על קוד לבוש כליל. מה הנזק הקטסטרופלי שייגרם? האם אי אפשר להקנות משמעת וגבולות באמצעים אחרים, כמו הקפדה על עמידה בזמנים ובמשימות? אז כן, יש לעדכן את תקנוני הלבוש בהתאם לתפיסות שוויוניות, משום שהחלופה מזיקה פי כמה.

מיכל גרא מרגליות היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר