"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הבית של התעופה הארץ־ישראלית

,עודכן

שדה דב הוקם בשנת 1938 כאלטרנטיבה בטוחה יותר לשדה לוד, שהיה נתון לאיומי המרד הערבי הגדול, ולכן מסוכן לתנועה אווירית יהודית. חשוב לציין שהשדה הוקם כשדה תעופה אזרחי, והיעדים הראשונים שאליהם המריאו ממנו המטוסים היו חיפה וביירות.

בהמשך היה השדה חממה גם לחיל האוויר שזה עתה נולד, וב־1948 הוא הפך לבית לטייסת הראשונה של החיל, שנקראה אז טייסת א', והפכה בהמשך לטייסת 100. במשך השנים, ככנף 15, ריכז השדה את התובלה הצבאית הקלה, טייסות מסוקים, צילום ומודיעין, ומילא (וממלא עד לסגירתו) משימות מגוונות ונוטל חלק פעיל בהגנת שמי המדינה. במקביל, התפתח גם השדה האזרחי, וחברות כמו ארקיע וישראייר קבעו בו את משכנן.

אני טוען כאן מנקודת המבט התעופתית בלבד: שדה תעופה לא סוגרים. נקודה. אין זה בא לגרוע כמלוא הנימה מזכויותיהם של בעלי הקרקע הפרטיים האוחזים בנתחים שונים של האדמה שעליה שוכן שדה דב. על זכויותיהם מן הראוי לשמור, והתנהלות ממשלת ישראל לדורותיה בעניין הזה ראויה לכל גינוי. מכירת קרקעות השדה היתה צעד פזיז וארשה לעצמי לומר - נואל, של עיריית תל אביב בתחילת שנות ה־60, שרצתה להיפטר מהשדה כדי לפנות מקום לתוכנית ל'. הצעד הזה הבשיל היום, לאחר קרוב ל־60 שנה, בטיימינג מן הגרועים שאפשר להעלות על הדעת. סגירת השדה גוזלת מן המדינה - ומהעיר תל אביב - נכס אסטרטגי ראשון במעלה, בזמן שהתעופה מתפתחת בצעדי ענק, מעבר לדלת עומדים להיכנס לשירות בשנים הקרובות מטוסים חשמליים בעלי פוטנציאל עסקי אדיר - והשמיים פתוחים. גם אם יחפשו בנרות, לא ימצאו תקופה מתאימה פחות לסגירת השדה.

כמו כל עיר גדולה בעולם - זקוקה תל אביב, כמרכז העסקים של ישראל, לשדה תעופה נגיש, קרוב ונוח. כך המצב, לדוגמה, בלונדון ("סיטי איירפורט") וכך בוושינגטון ("נשיונל"). גם בניו יורק, למרות שני השדות הענקיים המשרתים אותה - קנדי ולה גווארדיה - יש מקום גם לשדות מקומיים, כמו "ריפבליק" בלונג איילנד, שאיש לא יעלה על דעתו לסגור. שדה תעופה הוא צינור חמצן עסקי לעיר ולמדינה. התחממות היחסים עם מדינות המפרץ, למשל, אמורה להביא לכאן אנשי עסקים במטוסי מנהלים. הברירה הטבעית היא שינחתו בתל אביב.

נתב"ג היא אלטרנטיבה בעייתית למצער. לא מדובר רק במרחק הגיאוגרפי. העלייה למטוס, ההסעה על המסלולים והיציאה מהשדה לאחר הנחיתה אורכים זמן רב ומורטים עצבים. באילת נסגר השדה העירוני והורחק לרמון, והטיסה מדלת לדלת מתארכת עכשיו ביותר משעה וחצי. זה הופך את התחבורה האווירית אליה ללא כדאית.

נראה שבשלב כה מאוחר לא היה מנוס מההחלטה שהתקבלה, והמדינה עמדה בהתחייבויותיה לבעלי הקרקע. אולם סגירת שדה דב היא קוצר רואי נורא מצד כל הנוגעים בדבר. משכון העתיד - לא הרחוק, זה שנראה בעין! - תמורת רווח קטן בהווה. בכייה לדורות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר