הבית של התעופה הארץ־ישראלית

שדה דב הוקם בשנת 1938 כאלטרנטיבה בטוחה יותר לשדה לוד, שהיה נתון לאיומי המרד הערבי הגדול, ולכן מסוכן לתנועה אווירית יהודית. חשוב לציין שהשדה הוקם כשדה תעופה אזרחי, והיעדים הראשונים שאליהם המריאו ממנו המטוסים היו חיפה וביירות.

בהמשך היה השדה חממה גם לחיל האוויר שזה עתה נולד, וב־1948 הוא הפך לבית לטייסת הראשונה של החיל, שנקראה אז טייסת א', והפכה בהמשך לטייסת 100. במשך השנים, ככנף 15, ריכז השדה את התובלה הצבאית הקלה, טייסות מסוקים, צילום ומודיעין, ומילא (וממלא עד לסגירתו) משימות מגוונות ונוטל חלק פעיל בהגנת שמי המדינה. במקביל, התפתח גם השדה האזרחי, וחברות כמו ארקיע וישראייר קבעו בו את משכנן.

אני טוען כאן מנקודת המבט התעופתית בלבד: שדה תעופה לא סוגרים. נקודה. אין זה בא לגרוע כמלוא הנימה מזכויותיהם של בעלי הקרקע הפרטיים האוחזים בנתחים שונים של האדמה שעליה שוכן שדה דב. על זכויותיהם מן הראוי לשמור, והתנהלות ממשלת ישראל לדורותיה בעניין הזה ראויה לכל גינוי. מכירת קרקעות השדה היתה צעד פזיז וארשה לעצמי לומר - נואל, של עיריית תל אביב בתחילת שנות ה־60, שרצתה להיפטר מהשדה כדי לפנות מקום לתוכנית ל'. הצעד הזה הבשיל היום, לאחר קרוב ל־60 שנה, בטיימינג מן הגרועים שאפשר להעלות על הדעת. סגירת השדה גוזלת מן המדינה - ומהעיר תל אביב - נכס אסטרטגי ראשון במעלה, בזמן שהתעופה מתפתחת בצעדי ענק, מעבר לדלת עומדים להיכנס לשירות בשנים הקרובות מטוסים חשמליים בעלי פוטנציאל עסקי אדיר - והשמיים פתוחים. גם אם יחפשו בנרות, לא ימצאו תקופה מתאימה פחות לסגירת השדה.

כמו כל עיר גדולה בעולם - זקוקה תל אביב, כמרכז העסקים של ישראל, לשדה תעופה נגיש, קרוב ונוח. כך המצב, לדוגמה, בלונדון ("סיטי איירפורט") וכך בוושינגטון ("נשיונל"). גם בניו יורק, למרות שני השדות הענקיים המשרתים אותה - קנדי ולה גווארדיה - יש מקום גם לשדות מקומיים, כמו "ריפבליק" בלונג איילנד, שאיש לא יעלה על דעתו לסגור. שדה תעופה הוא צינור חמצן עסקי לעיר ולמדינה. התחממות היחסים עם מדינות המפרץ, למשל, אמורה להביא לכאן אנשי עסקים במטוסי מנהלים. הברירה הטבעית היא שינחתו בתל אביב.

נתב"ג היא אלטרנטיבה בעייתית למצער. לא מדובר רק במרחק הגיאוגרפי. העלייה למטוס, ההסעה על המסלולים והיציאה מהשדה לאחר הנחיתה אורכים זמן רב ומורטים עצבים. באילת נסגר השדה העירוני והורחק לרמון, והטיסה מדלת לדלת מתארכת עכשיו ביותר משעה וחצי. זה הופך את התחבורה האווירית אליה ללא כדאית.

נראה שבשלב כה מאוחר לא היה מנוס מההחלטה שהתקבלה, והמדינה עמדה בהתחייבויותיה לבעלי הקרקע. אולם סגירת שדה דב היא קוצר רואי נורא מצד כל הנוגעים בדבר. משכון העתיד - לא הרחוק, זה שנראה בעין! - תמורת רווח קטן בהווה. בכייה לדורות.