במה תעסוק התקשורת עד הבחירות?

בימי בחירות אלה, ראוי שנשאל: האם התקשורת עונה על רצון צרכניה וממלאת תפקיד משמעותי? תוכן פוליטי גודש את זמני השידור של תוכניות האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה. נכון, אלה ימים עתירי התפתחויות, ובמונחים של זמן, אנו קרבים למועד ההצבעה. אבל במונחיה של הפוליטיקה הישראלית, אנו רחוקים מאוד מיום הבוחר.

בשלב כה מוקדם, לא רק מנהלי הקמפיינים, אלא גם חלק מן המצביעים מתקשים להעריך מה תהא ההחלטה מאחורי הפרגוד. פלח ניכר מבעלי זכות ההצבעה טרם הכריע, ואחרים עוד ישנו את דעתם. פרסומם של סקרי דעת הקהל בשלב כה מוקדם עשוי להיות מיותר. נניח למטות הבחירות של המפלגות השונות להסיק את מסקנותיהם מתוצאות הסקרים זמן כה רב לפני הבחירות.

זה עתה התבשרנו (או שמא התבלבלנו שוב) על החלטתו של אהוד ברק להקים מפלגה חדשה, שנכון למועד כתיבת שורות אלה, עוד אין לה שם. הרושם הוא שברק הקים מעין מנוף פוליטי שיאפשר לו לזכות במנהיגות של כל גוש המרכז־שמאל, ולשבץ תחתיו אי אלו פעילים תאבי מושבים בכנסת. צעד זה שימש עילה לדקות שידור רבות מספור ולשידורים עתירי סברות וניחושים. למה לא להסתפק בדיווח עובדתי ולא לפטפט את עצמנו לדעת? האם לא עדיף להתאפק עד סמוך יותר למועד הבחירות? הרי מפלגת ברק נטולת השם, ואחרות, צפויות להתאחד, להתפצל, להצטרף לבלוק טכני, ואז להתחרט ולפרק אותו. כל הפרשנויות והתחזיות עוד יתהפכו פעמים רבות עד שהרשימות הסופיות ישליכו עוגן בים הפוליטי.

את הדיווחים הפוליטיים מוטב היה לכלול בסד של זמן קצוב, ולחסוך פטפוטי אולפן חסרי משמעות פוליטית רצינית. אז מה נשדר במקום זאת, יתמהו ודאי.

כידוע, בתום מסעי הבחירות נשמעת לא אחת התלונה כי המפלגות החמיצו עיסוק בנושאים "החשובים באמת". הפתרון המוצע: במקום הדיונים חסרי התוחלת, ייוחדו דקות השידור לעיסוק מעמיק, רציני ומשכיל בסוגיות היומיום המטרידות באמת את האזרח: ביטחון, כלכלה, חינוך, בריאות ועוד. כדאי גם לבדוק, מה מטריד את המצביעים? מישהו שמע את המילים "בריאות" או "חינוך", כאשר הושקה, למשל, מפלגת ברק?

בעידן שבו פסו מן הזירה מצעי המפלגות, תתעקש התקשורת לבדוק מה מציעות המפלגות בתחומים החיוניים לחיינו, ולא תתמסר לשאלה אם מועמד פלוני ישובץ במקום ריאלי. במקום שפרשנים יקוננו ביום שלאחר ההצבעה על הנושאים שהועלמו ממסעי התעמולה, תשלים התקשורת כבר עתה את החסר על חשבון דקות האולפן המוקדשות לטחינת ניחושים. רק אז תהיה ראויה, וללא שמץ ציניות, לכינוי "תקשורת חיובית".