סיפור על השתקה וחושך

בשבוע שעבר ביקרה בישראל קייטי הופקינס, עיתונאית ובמאית בריטית ותומכת נלהבת של ישראל. הופקינס היא תופעה ייחודית: חרף איומים ממשיים על חייה מצד ארגוני טרור והשמאל הרדיקלי, היא מתעדת ומציגה ללא מורא את המציאות המושתקת והמוכחשת סביב תופעות כמו טיהור הלבנים בדרום אפריקה או הטרור האסלאמיסטי בבלגיה. היא נערצת על מאות מיליונים החשים שהיא מבטאת את קולם, ומנגד שנואה על חברי כת התקינות הפוליטית בשמאל ה"ליברלי".

ביקורה בישראל נערך לרגל הקרנת סרטה התיעודי "הומלנדס" (ארצות מולדת). הסרט חושף את הרדיפות האנטישמיות שחווים יהודי אירופה בשל הגירה המונית מארצות האסלאם. הוא מציג בין היתר משפחה צרפתית שעלתה ארצה בעקבות איומים מצד שכניהם החדשים. המשטרה ייעצה להם ולעוד 18 משפחות לעזוב, משום אין באפשרותה לספק להן הגנה. הסרט מראה כיצד מקומיים מגורשים בשיטתיות משכונות, המשנות פניהן ללא היכר, וקורא למדינות אחרות ללמוד מניסיונה של בריטניה. הוא מסתיים בישראל, במשפט נוגע ללב: "ליהודים יש מולדת שתקלוט אותם בחום. כבריטית, לי אין לאן לברוח".

בעיני מישהו בישראל, אהדת ישראל שכזו חוצה את גבול הטעם הטוב. בציוץ שהופנה לראש עיריית רעננה, שבבית יד לבנים שבעירו תוכננה הקרנת הסרט, נכתב ש"האישה שאתם מקרינים סרט שלה נחשבת לימין קיצוני בריטי, הערות גזעניות ובעיקר הופיעה בלפחות כנס אחד עם מכחישת שואה". הציוץ שותף והופץ על ידי איש חדשות 13, נדב איל, והלחץ על ראש העיר גבר. המטרה הושגה: בלי לצפות בסרט, נבהלו בעיריית רעננה ומיהרו לבטל את ההקרנה יומיים בלבד לפני המועד המתוכנן.

קייטי לא התייאשה, וההקרנה עברה לאולם בירושלים. הודעות נשלחו למוזמנים, אבל למחרת לחש מישהו

למנהלי האולם שהופקינס הקיצונית גורשה מרעננה. גם שם נבהלו, וההקרנה נקבעה לאולם אחר, וחוזר חלילה. לאחר שלושה ביטולים, הוקרן הסרט לבסוף בבית אצ"ג בירושלים.

לאחר הפארסה הכוחנית, מצא לנכון העיתונאי נדב איל להתאונן על כך שהואשם במעורבות כלשהי בלחץ שהביא לביטול ההקרנות, והוסיף: "המחאה שהובעה פה... היתה על הופעה של אדם כה שנוי במחלוקת שמטפטף שנאה בבית יד לבנים. היא דמות שולית, ושתופיע בישראל. לא במקום ציבורי לזכר הנופלים".

במילים אחרות, "אני לא מעורב בביטול, וחוץ מזה התערבתי בצדק".

הופקינס אינה גזענית. היא פשוט מתנגדת להגירה תרבותית זרה. השמאל, כמובן, רואה בזה גזענות. מה פתאום לכנות קבוצה תרבותית זרה כ"השתלטות המשנה את צביון השכונה ומפחיתה את ערך הדירות"? זה אכן טיעון בוטה, אבל אלו לא דבריה של הופקינס, אלא התבטאות של ניצן הורוביץ (מרצ) מ־2009 על כניסת חרדים לרמת אביב. בדומה להורוביץ, גם הופקינס חפצה בשמירת צביון מולדתה.

אבל בכת הליברליזם הזיכרון קצר, והבוז לאינטליגנציה של הציבור הוא נוהג רווח. מצד אחד להאשים את הופקינס בחיבה למכחישי שואה, ומצד שני להשתיק בכוחניות את אזהרותיה מפני העלייה המסוכנת במפלס האנטישמיות והשנאה באירופה.

דלית סוטר (גב"ח) היא מייסדת "פורום קפה שפירא" להשבת ההיגיון לשיח