תוכנית הקיצוצים - רק המנה הראשונה

בשנים האחרונות נראה היה שלמדינת ישראל אין שום מגבלת תקציב. צהרונים, שוטרים וסוהרים, מחיר למשתכן, רפורמות נדיבות והתחייבויות אדירות ארוכות טווח. במצב עניינים אחר, של צמיחה מואצת, יכולנו לשאת את כל זה מבלי להיכנס לסחרור גירעוני שכזה.

אלא שנתוני הצמיחה של ישראל, שנראים טוב יחסית לעולם, נמוכים מכפי שהתרגלנו בשנים האחרונות וכפי הנראה כעת אינם עומדים להתעדכן כלפי מעלה. במילים אחרות, יעד הגירעון של הממשלה - 2.9% ומטה מזה, נראה לגמרי לא ריאלי.

ללא קיצוץ בהוצאות, או גידול בהכנסות, כבר בשנה הבאה נגיע ל־4%. לחריגה שכזו עלולות להיות השלכות רעות על הכלכלה הישראלית ומכיוון שהן ברורות לגמרי הרי שאין כוונה להגיע לשם.

אזרחי ישראל היו מוכנים לחתום על תוכנית הקיצוצים והעלאת המסים שמציג כעת האוצר ללא שום היסוס, אילו רק היא היתה מביאה לפתרון המיוחל. אבל היא לא יכולה להיות הפתרון, היא המנה הראשונה וההכרחית בדרך אליו. הקיצוץ הרוחבי של 1.15 מיליארד שקלים בשנה, בשלוש השנים הקרובות, הוא מינימלי.

הוא בכלל רלוונטי רק לשנת התקציב הזו ולחלק מהשנה הבאה. שכן במסגרת התקציב החדש שתכין הממשלה הבאה, לא תהיה לקיצוץ הזה שום משמעות. קיצוץ ניתן לעשות בתקציב נתון, אי אפשר לקצץ בתקציב שעדיין לא קיים.

בכל מקרה קיצוץ בסדר גודל שכזה לא אמור להיות מורגש ברמת השירותים לאזרח. הוא יהיה מורגש רק אם שר מסוים ירצה לנצל את ההזדמנות להחיל את התרגיל הידוע שלפיו הוא יבחר לקצץ בשירות הכי חיוני של המשרד, כדי להראות שכל קיצוץ במשרדו הוא בבשר החי.

מבחינת גידול בהכנסות, יבוטלו פטורים על מיסוי רכבי יוקרה היברידיים. סעיף נוסף שיביא לגידול מיידי בהכנסות קשור לחברות הביטוח הפרטיות, שישיבו לביטוח הלאומי כספים במסגרת הסכם מחמיר איתן, בהשוואה לסיכומים קודמים.

מדובר בהסדר הגיוני וחשוב שצריך היה להיעשות גם בלי כל קשר לצורך האוצר להשיג מקורות חדשים לכיסוי גירעונותיו. במשך עשרות שנים פטרו עצמן חברות הביטוח מתשלום חלק גדול מהפיצוי המגיע למבוטחיהן, בשם מניעת תשלום כפל ביטוח. החברות הפרטיות מקזזות את תשלומי הביטוח הלאומי למבוטחים ונהנות מכספי המדינה. כעת, האוצר דורש מהן פיצוי חלקי בגין קיזוזים אלה.