אתה משלם, לאה צמל זוכה

יש דברים שאראלה ממפעל הפיס לא תתקשר לספר לכם עליהם. למשל, שכל מי שמשלם עבור מינוי פיס או קונה אחת מההגרלות שלהם, שותף לפרס של 150 אלף שקלים שנותן מפעל הפיס לשיווק הסרט שזכה בפסטיבל "דוקאביב" ואף עומד לעלות על המסלול שאולי ייצג את ישראל בטקס פרסי האוסקר.

איזה סרט זכה השנה בפרס, אתם שואלים? ובכן, הוא נקרא ״לאה צמל, עורכת דין״. שם תמים. אבל לאה צמל היא לא סתם עורכת דין; צמל היא המלאך המשפטי השומר של תמצית הטרור הפלשתיני. היא המגן של תרכיז רעיל המורכב מרוצחים פלשתינים לדורותיהם, דרך מרגלים כמו אודי אדיב ועד לבאסל גטאס, שניצל את היותו חבר כנסת כדי להבריח טלפונים ניידים למחבלים בכלא.

אז נכון שיוצרי הסרט, רחל לאה ג׳ונס ופיליפ בלאיש, הם יוצרים שזכותם לעשות איזה סרט שהם מעוניינים; והוועדה שבוחרת את הזוכים בפסטיבל דוקאביב רשאית לבחור כל סרט שחבריה מוצאים לנכון לבחור. אבל התמיכה של מפעל הפיס באמצעות כספי ציבור בסרט שמפאר דמות כזו, חייבת גם היא להיות שיקול במערכת השיקולים המרכיבים את הנימוקים לפרס. לכן חשוב שמנויי הפיס יידעו לטובת מה הולך הכסף שלהם.

האם מנויי הפיס וקוני הגרלות הלוטו רוצים שהכסף שלהם ילך להאדרת שמה של מי שמגינה בלי למצמץ, ואף בגאווה רבה, על הרוצח והאנס של אורי אנסבכר ז״ל? על מבצעי הלינץ׳ בחיילי המילואים ברמאללה? על מתכנן רצח השר רחבעם זאבי? על 415 מחבלי חמאס שגורשו ללבנון? בראיון שנתנה ל״הארץ״ לאחרונה נשאלה לגבי הלינץ׳ ברמאללה; תשובתה של צמל היתה: ״גם כן לינץ׳, אפשר לחשוב״. באמת אפשר לחשוב, רק קרעו שם איברים מחיילים ישראלים. בראיון אחר אמרה צמל שהיא גם חברה בבל״ד (מופתעים?) ושהיא ״אינה רואה את הרוצחים הפלשתינים כמחבלים, אלא כמִסכֵּנים שפעולתם היא הדבר הכי טבעי שישנו״. מה נאמר מפעל הפיס - אנחנו משלמים, לאה צמל זוכה. והסרט הזה הולך לייצג את ישראל בטקס פרסי האוסקר. אוי לאותה בושה. לו יכול, היה הפסל המוזהב מסמיק מבושה.

צמל היא מקרה אבוד. אבל מפעל הפיס, עם תדמית כל־ישראלית מוצדקת, עדיין יכול להתעשת ולהסיר את תמיכתו מהשיקוץ האנטי־ישראלי הזה. באתר דוקאביב מתוארת צמל כ״מגינה על פלשתינים, מפמיניסטיות לפונדמנטליסטים, ממפגינים בלתי אלימים, ללוחמים חמושים״. כך הם קוראים למחבלים: ״לוחמים חמושים״. ספרו את זה למשפחות השכולות, על "הלוחמים החמושים״ שרצחו את בני משפחתם, כל הדרך עד לאוסקר.