ריצה נפרדת בבחירות היא חוסר אחריות

"אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות", אמר אלברט איינשטיין. נראה שאחדים ממי שרואים את עצמם כמנהיגי הימין, מתעקשים להוכיח שאיינשטיין צדק. הכוונה בעיקר לנפתלי בנט ולמשה פייגלין, שאוהבים, אגב, לצטט את האמרה של המדען הדגול.

השניים ספגו מפלה מוחצת בבחירות, פגעו אנושות באזרחים ובערכים שהם מתיימרים לייצג, ובמידה רבה אחראים בעקיפין למעשה המטורלל של אביגדור ליברמן. ובכל זאת, הם שבים להתמודד בבחירות החדשות.

אף שכישלונם הוכח, בנט ופייגלין מצפים משום מה לתוצאות שונות. הם מספרים שהשתנו, שהפיקו לקחים, שירוצו עם אחרים ושאר אגדות ללא רגליים. מדוע אגדות? מכיוון שאפילו אם יחברו זה לזה, בנט ופייגלין עלולים לא לעבור את אחוז החסימה. מצביעי פייגלין מתעבים את בנט, ומצביעי בנט מתעבים את פייגלין. הכישלון של שניהם מרחיק רבים בקרב אלה שנתנו להם את קולם רק לפני חודשיים. כך שאפילו אם הסקרים ייתנו סיכוי לחבירה מוזרה שכזו, לא מן הנמנע שסקר הוא שקר.

הן בנט והן פייגלין ידעו היטב לאורך מערכת הבחירות שהם מתנדנדים על גבול אחוז החסימה, אך במיומנות הגובלת בחוסר אחריות הם הסתירו זאת מהציבור ולמרות אזהרות מפני ההשלכות, התמודדו עד הסוף והביאו לבזבוז של לא פחות משישה מנדטים למחנה הלאומי. זה היה הימור מסוכן, ולכן חזרה עליו היא לא פחות מהפקרות. הוא הדין לכל רשימה אחרת המבקשת לרוץ לבד, כגון עוצמה יהודית, שלא צולחת בוודאות את אחוז החסימה. לא יעלה על הדעת לסכן כך שוב קולות יקרים מפז.

משום כך, בפני בנט, פייגלין, בן גביר ואיילת שקד - שגם לה חלק לא מבוטל בהרפתקת "הימין החדש" - נתונות שתי אפשרויות: התמודדות במסגרת סיעה שצלחה את הבחירות האחרונות או המתנה לסיבוב הבא. כל תרגיל אחר אינו לגיטימי, ולמעשה מסכן את המדינה. לא פחות.

הליכוד זקוק למפלגה אידיאולוגית שתשמור עליו, אולם במרחב שמימין לו אין מקום ליותר ממפלגה אחת. זה עשרות שנים שרשימות ימניות מאוד המייצגות מצביעים הסולדים מהליכוד - הן בקרב הציבור הדתי והן בקרב ציבור חילוני מאוד - אינן מצליחות לדלג מעל אחוז החסימה. זה אירע עם כישלון התחיה ב־1992 - מה שהעלה את ממשלת אוסלו, ולאחרונה עם כישלון הימין החדש ו"זהות" - מה שלא אפשר הקמת ממשלת ימין יציבה.

אפשר להשתעשע עד אינסוף בתזות חירות נשגבות; בפועל, בבחירות לא קובעים הרעיונות, אלא הקלפיות.

כך שאם בנט, פייגלין, שקד, בן גביר או כל איש ציבור ימני אחר חשים שהם מוכרחים לרוץ בפעם הזאת, שיתכבדו ויחברו למפלגה קיימת. אפשר להצטרף לליכוד - ומן הסתם לא להיכנס הפעם לכנסת - או להסתפק ב"איחוד הימין". כן, ביתם הישן של שקד ובנט חייב לגלות אחריות ולפתוח להם את הדלת, חרף הכעס על הנטישה. אלה האפשרות ואין בלתן; אחרת, נסכן שוב את המחנה, ומתוך כך את המדינה.