גרדת עשר השנים בשלטון

כשנישואים עוד היו במודה, היה מושג כזה: גרדת שבע השנים. תקופת הזמן שמחוללת משבר ועלולה להסתיים בפירוד. בפוליטיקה יש כמה דוגמאות בולטות, המלמדות על תקופת זמן של עשור שנים בערך.

זה לא שמנהיגים, אפילו דגולים, אינם מצליחים למשוך עוד כמה שנים אחרי עשור בשלטון. אבל אם הם ממשיכים, בדרך כלל הדברים מתחילים להתפרק להם בין הידיים וליפול.

דוגמה עכשווית ואקטואלית: לפני ימים אחדים נאמה הקנצלרית מרקל בטקס סיום השנה בהרווארד ותקפה שם במרומז את טראמפ. היא גרפה הרבה מחיאות כפיים, אבל כבר ארבע שנים שהתפקוד שלה ירוד.

תזכורת: היא התחילה את המשמרת ב־2005. עד 2015 תפקדה היטב כמנהיגה היסטורית. מאז החלטותיה הגרועות חוללו זעזועים ומשברים באירופה כולה. בייחוד מדובר באי־יכולתה להשתלט על שיטפון ההגירה המוסלמית הבלתי חוקית, שהפך את גרמניה לבלתי יציבה, הקצין עמדות וייבא אנטישמיות. ארבע שנים מיותרות.

מרגרט תאצ'ר, לדעת רבים ראשת הממשלה החשובה והטובה בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה, הצילה את מדינתה ב־79'; ההפך מתרזה מיי. אחרי עשור החלה להסתבך בהחלטות לא סבירות במדיניות הפנים, והמפלגה השמרנית בעטה אותה בשנה ה־11 לכהונתה, כפי שעשו עכשיו למיי.

שארל דה גול הרכיב מחדש את צרפת המתפוררת ב־1958, בדיוק כפי שמקרון פירק אותה בימים אלה. כמי שנחשב על ידי אחדים כגדול מנהיגי צרפת במאה ה־20, שינה את שיטת המשטר ועשה דברים גדולים להחזרת מעמדה של צרפת שְׂבֵעַת התבוסות מ־1940 דרך וייטנאם ואלג'יריה בשנות ה־50. ב־1968, במרד הסטודנטים, אפשר להגיד שתם הטקס. דה גול בקושי שרד ואיתו צרפת. הוא משך וסחב עוד כשנה, ואז פרש.

הדוגמה הקרובה ביותר היא של דוד בן־גוריון. אחרי כעשור, או 11 שנים בשלטון, הוביל בן־גוריון את מפא"י לשיא הצלחתה בבחירות 1959 עם 47 מושבים בכנסת. היה לו מבחר גדול וקל יחסית להרכבת קואליציה רחבה, ובתוך כשנה העניינים יצאו משליטתו והתפרקו.

זה היה המשבר החוזר של עסק הביש שיזם בכיר מפלגתו פנחס לבון, ולכן הפרשה נקראת על שמו. שנתיים אחרי הניצחון הגדול - התפרקות ובחירות שלאחריהן במשך תקופה ארוכה לא הצליח בן־גוריון להרכיב קואליציה.

המשבר לא דעך, ובתוספת מטעני צד נוספים במדיניות החוץ - ב־16 ביוני 1963, יום השנה ה־30 לרצח ארלוזורוב, בן־גוריון התפטר. במקרה שלו, ארבע השנים החלשות האלה היו נחוצות כדי שהמערכת הפוליטית תסגל את עצמה לחיים ללא האב המייסד.

בנימין נתניהו יכול להיתלות במנהיגים היסטוריים שתפקדו לא רע 14 שנים ואף 16 שנים בגרמניה, למשל: קונראד אדנאואר והלמוט קוהל. לנתניהו יש התחלה של סדר יום מדיני חדש עם יוזמת טראמפ.

זאת כנראה הסיבה שכמה משונאיו בימין הדתי משבחים את ליברמן ומרגישים נוח עם מערכת בחירות נוספת. זה דוחה את התוכנית המדינית הטובה ביותר שישראל תוכל אי פעם לחלום עליה; גם זה שמאלי מדי לטעמם. אבל תחילת העידן שלאחר עשר השנים של נתניהו מלמדת שאולי גם הוא לא חסין לסינדרום הגרדת.