להגדיר את תפקיד "לומד תורה"

במסכת חגיגה (ט:ב) נכתב: "ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד". לאמור, חזרה של 101 פעמים על פרק מהספרות התורנית, היא אחד המבחנים המקובלים להגדרת לימוד התורה. בעלון החסידי "קרוב אליך" (11.5.19) מצוטט קטע המיוחס לרבי מלובביץ', תחת הכותרת "סיירת 101", המגדיר את האמרה ממסכת חגיגה כפעולה שהיא "מעל הטבע".

עורכי "קרוב אליך" שאלו את הכינוי "סיירת 101", מבלי להבין את מהות תפקידה של היחידה המהוללת, שנהגה להדיח משורותיה את כל מי שנכשל במילוי משימה. יתרה מכך, בהצגת שינון של 101 פעמים כפעולה "מעל לטבע", הם משתמשים בשם הרבי לשווא, משום שהוא, שלמד פילוסופיה בברלין והנדסה בצרפת, אמור היה לדעת בדיוק איזו פעולה ראויה להגדרה כמעשה שמעל לטבע.

מעולם לא קיבלתי תשובה לשאלה, האם שינון סוגיה מתוך ספר או בילוי שעות בלימוד ספר תורני, ולחלופין עמידה בבחינות בקיאות, מזכים אדם בתואר "תורתו היא אומנותו". מסיבה זו, הריני בא בטרוניה קשה דווקא לעסקונה הפוליטית החילונית המשחררת מגיוס לצה"ל "לומדי תורה" מבלי שהמשחררים יודעים במה המדובר.

יש לקבוע מיהם "לומדי תורה" במונחים של הגדרת תפקיד, כפי שמקובל בכל מערכת ביורוקרטית מסודרת. דרישה זו לא הועמדה מעולם בפני משתמטי הגיוס למיניהם. כך יוצא שמי שמוגדר כלומד תורה משום שתורתו אומנותו, זוכה בהטבות ובזכויות משמעותיות, למרות שאין שום קריטריונים מסודרים בהגדרת התפקיד ותנאי העמידה במילויו.

דרישה זו עלולה "להקפיץ את הפיוזים" של חסידי הלימוד הישיבתי, ולהיתפס כהתגרות חצופה בשיטה הקדושה של לימוד תורה הנהוגה כבר יותר מ־2,000 שנה, אך אין בה קורטוב של אפיקורסיות.

בביטוי "עסקונה פוליטית" אני מרמז למאמרה של סמדר בת אדם (13.5.19), המתאר את ראשון החללים, חרדי שנהרג ב־1873. לדבריה, הוא לא התקשה לשלב אהבת תורה ואהבת הארץ. את "מה השתבש אצל החרדים והחילונים", היא תולה ב"עסקונה רעה". אך להיתממות כזאת אין מקום בעיתון פוליטי מפוכח כ"ישראל היום": בסוף המאה ה־19 שיקולי גיוס לצה"ל לא היו רלוונטיים, כי החשש מהפסד קולות בקלפי לא עלה על דעתו של איש. נזכיר גם שבמלחמת השחרור חרדים ממאה שערים ומבית ישראל התגייסו למחתרות ואף לצה"ל ללא כל הסתייגות.

אצבע מאשימה יש להפנות אפוא לא רק למערכת החינוך הממלכתית שאמורה להגדיר מהו "לימוד תורה", אלא גם לעסקונה הפוליטית החילונית, שלא מעיזה לדרוש הגדרת תפקיד זה.

מרדכי רוטנברג הוא חתן פרס ישראל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית ונשיא מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית