ישראל והאו"ם: לא לבד נשכון

מדינה בעלת רוב יהודי יציב, שיש בה זכויות מלאות למי שאינם יהודים, ואשר היא חלק מן המועדון הבינלאומי וממלאת תפקיד בו - זהו החזון הציוני המקורי. לפני 70 שנה בדיוק, ב־11 במאי 1949, היתה בישראל תחושה כי החזון הוגשם. עצרת האו"ם אישרה את חברותנו בארגון האומות המאוחדות.

זה לא היה פשוט ולא מובן מאליו. למרות שהיה זה אותו ארגון שקיבל את החלטת החלוקה ב־29 בנובמבר 1947, כאשר שנה אחר כך ביקשה ישראל להצטרף אליו לא נמצאו תשע חברות במועצת הביטחון לתמיכה בהחלטה כזו והיא נפלה. לממשלת בן־גוריון היה חשוב מאוד לחזור ולבקש חברות בארגון, וזה היה הפרויקט של שר החוץ משה שרת, ולצידו - אבא אבן הצעיר.

במארס 1949 הניבו המאמצים הגדולים פרי, ומועצת הביטחון קיבלה החלטה ברוב קולות להמליץ בפני העצרת על צירוף ישראל. מדינות ערב עשו מאמצים משלהן לשכנע את חברות האו"ם שלא לאשר את ההצטרפות. הן טענו כי במהלך המלחמה הרחיבה ישראל את גבולותיה הרבה מעבר לגבול שהותווה בהחלטת החלוקה (שגם לה התנגדו בתוקף), וכי ישראל אינה מממשת את החלטת 194 של העצרת מדצמבר 1948, באשר להחזרת פליטים המוכנים לחיות בשלום עם שכניהם (שגם לה התנגדו...).

אי אפשר להשוות את המתח לקראת החלטת קבלתנו לאו"ם למתח שלפני החלטת החלוקה, שנה וחצי קודם לכן, אבל היו חששות פן הלחץ הערבי יעשה את שלו. בסופו של דבר תמכו בנו 37 מדינות, 12 התנגדו ותשע נמנעו. ואם תמונה שווה אלף מילים, היתה זו תמונתם של שרת ואבן תולים דגל גדול של ישראל בחזית בניין האו"ם ומחייכים מאוזן לאוזן.

שרת (מימין) ואבא אבן מניפים את הדגל באו"ם צילום: לע"מ

האו"ם אינו מכיר במדינות, אך קבלה של מדינה כחברה בארגון היא הביטוי המובהק ביותר להכרה הבינלאומית בה. כרטיס הכניסה למועדון הבינלאומי היה חיוני בעיני התנועה הציונית ומנהיגיה. כיוון שמאבק היהודים על חירותם לא היה מאבק רגיל של עם המשתחרר ממעצמה כובשת, אלא של אנשים המבקשים להתקבץ בטריטוריה שלא היתה ביתם אלא מחוז חפצם, עיקר מאמצם היה דיפלומטי והתיישבותי. חלומו של הרצל היה להשיג "צ'רטר" מאחת האימפריות, כדי להעביר את היהודים מאירופה לשטח שבשלטונה, ולכונן שם עצמאות יהודית.

ההישג העצום של הרצל ושל ויצמן היה השגת הצ'רטר הזה מידי המעצמה החשובה ביותר בעולם באותה שעה, בריטניה, באמצעות שר החוץ הלורד בלפור, ב־1917, 13 שנים לאחר מות חוזה המדינה. המאבק המוצלח הבא של התנועה הציונית היה הכללת הצהרת בלפור בכתב המנדט שניתן על ידי חבר הלאומים לבריטניה, על ארץ ישראל. החלטת החלוקה היתה הישג ציוני דרמטי, ואלמלא ההתנגדות הערבית היה אפשר לממשו עשר שנים קודם לכן, עם פרסום מסקנות ועדת פיל, ולהציל המוני יהודים מהשמדה.

ישראל זקוקה לעולם, עם כל הציניות הבינלאומית, הכניעה ללחץ, הצביעות ומדיניות האיפה ואיפה המתקיימת בו. איננו יכולים לזלזל בארגון היחיד בעולם שחברות בו כל כך הרבה מדינות, ואשר גם ממרום חולשתו מקבל, לא אחת, החלטות שיש להן השפעה על העולם כולו. כאשר החליטה ישראל לצאת מן המועצה לזכויות האדם בז'נבה, שהיא הארגון הפחות הוגן כלפינו באו"ם, מיהרנו לחזור בנו ולשוב אליה, וסביר להניח כי גם לאחר יציאתנו הבלתי סבירה מארגון התרבות הבינלאומי אונסק"ו, נבקש בעתיד לשוב ולהיות חברים בו. התמונה ההיא, של שרת, אבן והדגל, תישאר חרוטה באלבום ההישגים של ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו