צריך ללמוד על מדינות רבות כדי להבין את גודל התופעה - ישראל. לא פעם כשאני מציג עצמי בעולם כעיתונאי ישראלי, אני רואה את הניצוץ ניצת: הנה, אולי הוא יסביר לנו מה קורה שם, אבל לא בטוח שאני כבר יכול. בכל מקרה למדתי להצטרף לתהייה ולהעצים אותה - גם זו תשובה.
לעצמי אני מחפש דווקא תופעות שוליות לכאורה וסיפורים פרטיים מקום המדינה, כדי להבין איך בעצם היישוב העברי הפך למדינה. למדתי שיש שאלות מעניינות שלא העזנו אף פעם לשאול, כמו מי היו המרוויחים הגדולים מהקמת המדינה ומי הפסיד מכך? לפחות מבחינה עסקית־כלכלית זו שאלה מעניינת.
מי שהבין מייד את השאלה הזו היה ישראל שנקר ז"ל, תעשיין ישראלי, בן למשפחת תעשיינים ידועה שכמעט בכל עיר יש רחוב הקרוי על שם דודו של אביו - אריה שנקר. באותו זמן הוא הפנה אותי לבן כיתתו בגימנסיה הרצליה, שמחה שפק, איש עסקים שחי בארה"ב. אחרי שיחה טלפונית עימו טסתי לפגוש אותו בארה"ב. כשנכנסתי לביתו התנגנה מוזיקת רקע "הבה נגילה". הוא היה נרגש לפגוש "חייל ישראלי" - כך הוא הגדיר אותי 30 שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא ושלוש שנים אחרי שהשתחררתי גם משירות המילואים.
כאיש ישיר, שלא לומר בוטה, שפק התברר ככתובת טובה לשאלות. "לא היה לנו מקום בארץ אחרי קום המדינה", הוא אמר בפשטות והתכוון לאנשים כמותו וכמו ישראל שנקר. "אנחנו רוויזיוניסטים ואנשי עסקים ומי שלקח את המושכות זה אנשי ההסתדרות, אז פינינו להם את הזירה".
הגעגוע הכריע
שפק נלחם במלחמת העצמאות, כמו ישראל שנקר, כמו תד אריסון ומתברר שכמו עוד רבים מאוד שניסו להתחיל עסק, או להמשיך עסק בארץ אחרי 1948 והבינו שזה כמעט בלתי אפשרי בעבורם. "תד אריסון סחר בפח, הוא עבר עם סלילים של המתכת ומכר לבעלי מלאכה שונים. אחרי זה הוא ניסה להקים חברת ספנות והבין שאין לו סיכוי בלי הסכמה של שר האוצר וההסתדרות, ולכן הלך לעשות את זה במקומות אחרים. אריסון הגשים את חזונו בארה"ב וכל השאר היסטוריה", סיפר שפק.
"כל דבר שניסיתי להתחיל היה צריך את אישור האוצר, והאוצר היה עסוק בלסדר את החברים שלו, ואנחנו לא היינו חלק מזה", הוא סיפר. "נחַתי בניו יורק והתחלתי לעבוד בעבודות מזדמנות. כששאלו אותי מה אני יודע לעשות, אמרתי שאני יודע לירות ולהילחם, והאמריקנים אהבו את זה".
שפק התגלגל לעולם העסקי, הקים מגרש רכב ומשם עבר לנדל"ן ועשה חיל. החזרה לארץ הפכה ללא רלוונטית.
שנקר גדל במפעל הטקסטיל לודז'יה בתל אביב. בנעוריו, אביו החליט להעביר את המפעל לאזור ספר - לחולון. בגיל בר המצווה הוא ירה את היריות הראשונות באקדח, בחצר המפעל שהיה גם חצר אימונים למחתרות. אבל גם הוא החליט אחרי קום המדינה להתאוורר מהמדינה שהתאווה להקמתה.
גם הוא נחת בניו יורק, הכיר את אהבת חייו ולמד שם תואר ראשון. אלא שלו היו בארץ שורשים חזקים והגעגועים היכו בו. "אבא של אן הבטיח לנו שאם נישאר נקבל בית ועסק וכל עזרה שנרצה, ואם אקח אותה לישראל הוא לא ייתן שום עזרה. אני לא היססתי לרגע - לא רציתי להישאר ולא רציתי עזרה", סיפר שנקר.
הוא חזר ארצה והמשיך את פועלו של אביו כתעשיין. הם הקימו את מפעל הצינורות "צינקל" שהמוטו שלו, שהופיע על ניירות המכתבים של החברה, כמו גם באותיות קידוש לבנה על גג הבניין שפנה לכביש גהה: "נדרנו נדר לשתף עצמנו בבניין עם וארץ ישראל".
לשכנע את המלכה
מנתוני מכון היצוא עולה כי מאז קום המדינה ועד היום גדל היצוא הישראלי (סחורות ושירותים) פי 18.5 אלף - מכ־6 מיליון דולר בשנת 1948 לכ־111 מיליארד דולר בשנת 2018.
יצוא הסחורות בלבד גדל פי 10,000. מכ־6 מיליון דולר בשנת 1948 לכ־60 מיליארד בשנת 2018. היצוא לנפש גדל מ־7 דולר בלבד בשנת 1948 לכ־12,295 דולר בשנת 2018 - פי 1,756.
סך יצוא הסחורות העולמי הסתכם בשנת 1948 בכ־58 מיליארד דולר - שיעור הקטן בחצי מהיקף היצוא של ישראל כיום. באותה שנה היצוא הישראלי היווה 0.01% מסך היצוא העולמי.
כיום מהווה היצוא הישראלי 0.34% מסך יצוא הסחורות העולמי שהסתכם בשנת 2018 בכ־18 טריליון דולר, וכ־0.48% מסך יצוא הסחורות והשירותים העולמי שהסתכם בסך של כ־23 טריליון דולר. עם זאת, ישראל אינה מובילה בעולם בשיעור הגידול ביצוא: באיחוד האמירויות חל גידול של פי 214 אלף באותה תקופה, ובדרום קוריאה היצוא זינק פי 37 אלף. גם טייוואן, עומאן וקטאר רשמו גידול מרשים עוד יותר מהגידול שחל ביצוא הישראלי. אבל כמובן שאף אחת מהן לא רשמה שיאים כאלה בחדשנות וביצוא השירותים.
כששאלתי את שנקר ושפק על תופעת ה"סטארט־אפ ניישן", הם באמת לא הבינו את השאלה. "מה זה סטארט־אפ? זה לא כמו להקים מפעל? למצוא פרצה איפה שאפשר, גם כשהרוב בלתי אפשרי, זה מה שתמיד עשינו", אמר לי שפק ומשם הפליג לאכזבה הגדולה שלו מישראל של היום.
"כשהיה לנו הרבה פחות כוח לא היינו סלחנים לפגיעה ביהודים. אני לא יודע מה קורה איתכם", הוא אמר בכעס. שנקר, בשפה עדינה יותר, סיפר על הסטארט־אפים של תחילת המאה הקודמת. תל אביב ורמת גן היו ערי תעשייה שוקקות של סטארטאפיסטים שהקימו עסקים שהציעו פתרונות לשוק הבתולי.
"הכרתי רבים מהתעשיינים. כולם כמובן רצו להרוויח כסף, אבל יותר מכך, הם רצו שתהיה פה תעשייה משגשגת, שתהיה מדינה. בתפיסה שלהם הם היו קצינים של התעשייה".
שנקר נקרע בין הרצון לספר לבין הצניעות שהיתה טבועה בו. "ההיסטוריה נכתבת על ידי מי שמחזיק בעט", הוא אמר ולכן היה בו הרצון שהדורות הבאים יידעו גם על "תנועת החלוץ הבלתי לגלית", שבה הוא היה פעיל, ולא רק על "תנועת החלוץ".
הוא רצה שהדורות הבאים יידעו יותר על התעשיינים והיזמים שהקימו את המדינה, על ישקר של סטף ורטהיימר, שטראוס וזוגלובק - התעשיינים היֶקים של נהריה, על החקלאים העירוניים, על התעשיינים העירוניים הקטנים והבינוניים, ועל הסוחרים שבן־גוריון הוציא את דיבתם רעה.
שנקר ושפק, כמו יונה אושפיז, התעשיינית הישראלית שלמדה מחזור מעליהם באותה גימנסיה ("מנועי אושפיז"), שיחקו בילדותם ב"מלכת אנגליה". במשחק הזה הילדים התחרו על היצירתיות שלהם בחשיבה כיצד הם יוכלו לשכנע את המלכה לאפשר ליהודים להקים מדינה בפלשתינה. אחד הרעיונות שישראל שנקר הילד הגה היה "אם תסכימי, אני אתחתן איתך", וכילד שהכיר אותה מתמונות זו היתה נכונות להקרבה עצומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו