נפש יהודי הומייה, עין לקייב צופייה

"למעט ישראל, אוקראינה היא המדינה היחידה שבה גם הנשיא וגם רה"מ הם יהודים", התפייט אדוארד דולינסקי, מראשי הקהילה היהודית באוקראינה, רגע אחרי שנודע על הניצחון של וולודימיר זלנסקי במרוץ לנשיאות. ואכן, בחירתו, לצד כהונתו של רה"מ ולדימיר גרויסמן, הציתה את הדמיון, אבל באופן אירוני למדי - נדמה שבעיקר בישראל מחד ובחוגי הלאומנים הקיצונים באוקראינה מאידך, כל צד וסיבותיו. כי נכון לכתיבת שורות אלה, היעדר העיסוק ביהודיותו של זלנסקי בתקשורת האוקראינית היה תמונת מראה ממש למתרחש בארץ.

חלק מהתשובה מצוי בהתנהלות של זלנסקי עצמו. מחד, הוא מעולם לא הסתיר את השתייכותו לעם היהודי. לפני כשלוש שנים, באחת משעות החירום במדינה, נשא מונולוג ובו אמר: "דמי יהודי, אבל אני אזרח אוקראינה ואיני רוצה לחיות בשום מקום אחר". כחודשיים לפני הבחירות אמר בהומור עצמי כי "היהודיות נמצאת במקום ה־20 בשורת המגרעות שלי כאדם". ואילו בתוכנית הסאטירה הפוליטית האולטרה־פופולרית שלו, "רובע 95", לא היה לו כל קושי לחבוש כיפה ולעיני מיליוני צופים לגלם רופא יהודי בקליניקה פרטית, שמקפל סטריאוטיפים יהודיים: בצע כסף וקמצנות, אבל גם מקצועיות ושגשוג. היותך יהודי, מתברר, אינה חשובה כל כך לרוב הגדול של האוקראינים - לפחות כל עוד אתה נתפס כאזרח למופת (וכמובן שפופולריות עצומה כסלבריטי אף פעם לא מזיקה).

הומור עצמי. זלנסקי בתפקיד רופא יהודיצילום: מתוך יו־טיוב

אבל הדברים כמובן מורכבים יותר, כי לומר שאוקראינה נקייה מאנטישמיות אי אפשר. אמנם בסקר בינלאומי של מכון פיו אשתקד רק 5% מהאוקראינים לא רצו את היהודים כאזרחים במדינתם - הנתון הנמוך במזרח אירופה - אבל נתונים חד־משמעיים על היקף התופעה אין, בין השאר בגלל השאלה מה צריך להימדד ומי המודד. כך, למשל, ב־2017 קבע דו"ח של משרד התפוצות כי אוקראינה מובילה זו השנה השנייה ברציפות מבין מדינות בריה"מ לשעבר בכמות התקריות האנטישמיות המדווחות. מנגד, ב"מרכז המעקב אחר זכויות המיעוטים" בקייב (ארגון המקושר ל"ועד אוקראינה" - איגוד הארגונים והקהילות היהודיות), טוענים כי לסטטיסטיקה האנטישמית נכנסים יותר מדי מקרים מפוקפקים. האם עקירת שער בית עלמין יהודי היא פעולה אנטישמית או פשוט גניבת ברזל, כאשר שיעור עקירות השערים אינו שונה מבתי העלמין הכלליים? ההבדלים בפרשנות מביאים להבדלים של מאות אחוזים באומדן האנטישמיות.

על רקע סיפוח קרים בידי רוסיה והבחישה של הקרמלין במזרח המדינה, הלאומנות באוקראינה מורגשת. לפני שנתיים וחצי צעדו הלאומנים בקייב עם לפידים ודיוקן של הגיבור הלאומי ושוחט המיעוטים סטפן בנדרה, ודרשו "לגרש את היהודים". כפטריות אחרי הגשם מוקמים פסלים ולוחות זיכרון ל"דמויות המופת" של הלאומנות האוקראינית כמו פטליורה ושוחביץ', שעל ידיהם גם דמם של אלפי יהודים. גם גרפיטי עם המילים "הרוג את היהודון!" הפכו למראה לא נדיר.

עם זאת, נדמה שהלאומנות הרעילה ושונאת המיעוטים (רוסים ופולנים לא פחות מיהודים) היא בשוליים. אבל המבחן של זלנסקי יהיה כפול - לא לאכזב כמנהיג ולא "לאכזב" כיהודי. בימין הקיצוני יש כבר רינונים "קלאסיים" על כך שהיהודים מהווים כביכול "2% מהאוכלוסייה ו־80% מהאליטה השלטת". מנגד, גם אם הימין הקיצוני והפופוליסטי לא יהיה זה שאותו ינסה זלנסקי לרצות, אפשר לשער שאם יצליח בתפקידו, איש לא יערער על נוסחתו "אוקראיני עם דם יהודי". אבל אם גם הוא יאכזב או ייתפס לשחיתות, יש לקוות שלא יהפוך לפתע ל"יהודון".