כיצד ייכתב נתניהו בספר תולדות הימים של ישראל? שאלה זו עלתה מחדש על רקע הבחירות האחרונות, ולנוכח הפער שמבקריו מתארים בין הישגיו הפוליטיים המרשימים לבין מה שהם מגדירים כמדיניותו השמרנית ונטולת החזון. מתנגדי רה"מ ניסו לייצר בדעת הקהל הבחנה בין נתניהו והליכוד כנושאי דגל הסטטוס קוו, לכחול לבן, על שלושת גנרליה, כנושאי בשורה חדשה לישראל. אך הצגה בינארית של נתניהו כשמרן חשוך ושל יריביו כנאורים שוחרי קדמה חוטאת למציאות.
כשמנחם בגין נשאל מייד לאחר מהפך 1977 איזה ראש ממשלה הוא מתכוון להיות, הוא ענה "ראש ממשלה יהודי". בגין כיוון לרובד תרבותי עמוק, הטבוע בתוך יסודות הקיום של הקולקטיב היהודי. לאורך הדורות העם היהודי היה נתון בפרדוקס מובנה בין היותו עם נבחר, כלומר קולקטיב בעל זהות תרבותית ייחודית, לבין מציאות הקיום של אוסף קהילות מפוזרות במקומות שונים בעולם המנהלות יחסים סבוכים עם סביבתן החיצונית. מציאות מורכבת זו לימדה את העם היהודי לאמץ גישה פוליטית־מציאותית, שהתאפיינה בגמישות וביכולת תנועה בין קצוות.
כשבגין תיאר אב־טיפוס של מנהיגות יהודית, הוא רמז לצורך לשאוב השראה מניסיון הקיום היהודי. מודל מנהיגותי זה לא היה נחלתו הבלעדית; גם ראשי תנועת העבודה ההיסטורית, ובייחוד דוד בן־גוריון, נהגו לאורו, וכעת פועל לפיו גם בנימין נתניהו.
שני רכיבים בולטים של מודל המנהיגות היהודי אפיינו את העשור האחרון לכהונת נתניהו, והם אלה שגם הקנו לו את עוצמתו הפוליטית: הראשון הוא נוכחות מתמדת של פרדוקס. כהונת נתניהו מלאה במה שנראה כסתירות פנימיות: מצד אחד סגנון רוויזיוניסטי תקיף, ומנגד מדיניות זהירה ומחושבת; מצד אחד שיח שנתפס בחוגים מסוימים כאנטי־ערבי, ומנגד השקעות ענק כלכליות במגזר הלא־יהודי; מצד אחד הכרה בחשיבות הקמת חומות הגנה סביב ה"וילה בג'ונגל", ומנגד העמקת הנוכחות הכלכלית־ביטחונית של ישראל במזרח התיכון. כך עלה בידיו לאזן בין המגמות שרווחו בדעת הקהל ובבסיס התמיכה הפוליטית שלו, לבין קידום חוסנה של המדינה.
הרכיב השני הוא גישתו המעשית של נתניהו, שאמנם פירקה את ישראל מאשליות שנות ה־90 על השלום עם שכניה, הליברליזם החופשי והקוסמופוליטיות המוחלטת, אבל התאימה אותה להתפתחויות בסביבתה הפנימית והחיצונית. מדובר בתפיסה פרגמטית המבוססת על הליכה בתווך כמעט בכל תחום, מבלי לקרוס לפתרונות מוחלטים. כך, בתחום המדיני אמר נתניהו "לאו" למדינה הפלשתינית, אבל גם לסיפוח מלא ולאזרוח. בתחום הכלכלי אמנם לא הפנה עורף לניאו־ליברליזם, אבל עידן במקביל את משמעויותיו החברתיות.
מדיניות זו, בסגנון ה"יהודי" שהגדיר מנחם בגין, העלתה את ישראל על מסלול ההצלחה במציאות מורכבת ומלאת סתירות. זו הסיבה שמורשת נתניהו לא תיזכר בגלל הסכם שלום כזה או אחר או טקסטים עתירי מליצות רומנטיות על תקווה. היא תיזכר בעיקר בשל יכולתו לממש מודל מנהיגות שבעת הנוכחית מאפשר לישראל למצות בצורה הטובה ביותר את האינטרסים הלאומיים שלה הן מבית והן מחוץ. זה אולי לא מופע טקסי נוצץ, הממלא את הלבבות בהתפעמות, אבל זהו בדיוק סגנון המנהיגות הרלוונטי לאתגרים הלא פשוטים שעימם מתמודדת ישראל בעת הנוכחית.
ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה במכללת אחוה ובכיר לשעבר בשב"כ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
