אנטישמיות ואירופה: ניצני שינוי

הכרתו של הנשיא טראמפ בריבונות הישראלית בגולן היא ביטוי ליחסים החמים שבין ראש הממשלה ונשיא ארה"ב. אבל למרות מרכזיותה של ארה"ב בזירה הבינלאומית, התמונה הכללית מורכבת יותר. יומיים אחרי ההכרה האמריקנית, האיחוד האירופי פרסם את עמדתו, ההפוכה לזו של וושינגטון, שלפיה 28 המדינות החברות באיחוד אינן מכירות בריבונות ישראל על הגולן.

הנטייה הכמעט אוטומטית בישראל היא לבטל את העמדה האירופית כאנטישמית בבסיסה. תגובה זו אינה מופרכת. ביטויים לאנטישמיות גוברת באירופה הוצגו זה מכבר בדו"חות שונים שסיכמו את 2018 והעידו, בין היתר, על גידול של 70 אחוזים בביטויים אנטישמיים בצרפת, ועל עלייה של כ־60 אחוזים בתקיפות על רקע אנטישמי בגרמניה. בהולנד, אף שרק 25 אחוזים מהיהודים שחוו אנטישמיות הצהירו על דיווח לרשויות, נרשם שיא של אירועים אנטישמיים במדינה. בבריטניה פורסם לאחרונה דו"ח נוסף, מקיף יותר מכל קודמיו, על אנטישמיות במפלגת הלייבור האופוזיציונית, ורק לאחרונה פרשו ממפלגה זו שבעה פרלמנטרים במחאה על האנטישמיות במפלגתם. בעיר אלסט שבבלגיה, כחלק מתהלוכת פסטיבל מסורתי בחודש מארס, הוצג לראווה מיצג אנטישמי סטראוטיפי דוחה במיוחד (שלפי יוצריו יועד לעורר דיון על יוקר המחיה), ובו בובות ענק בדמות יהודים חרדים בלבוש מסורתי עם שקי כסף ועכברושים.

ברם, כנגד מציאות בעייתית זאת, בימים ובשבועות האחרונים ניכרים סימנים לכך שהממסד האירופי בחר להירתם באופן חסר תקדים למאבק באנטישמיות בגופי או"ם שונים. באונסק"ו (ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות), שממנו ארה"ב וישראל פרשו לא מכבר, גינו אוסטריה ופולין את המיצג האנטישמי בפסטיבל אלסט. בניגוד להיעדרו של הקול האמריקני, נציגי שתי המדינות האירופיות התנגדו לכל ניסיון לייפות את המיצג, וטענו שמדובר באנטישמיות מובהקת. הגינוי האירופי לפסטיבל שבו הופיעו הבובות מתוכנן להיות בסיס לדיון מעמיק יותר במפגש הבא של הארגון, וביכולתו להוביל להסרת הפסטיבל מרשימת אירועי מורשת התרבות שהארגון מכיר בהם.

דוגמה נוספת מהימים האחרונים היא מהמטה של המשלחת האירופית לאו"ם, שבו כונס דיון מיוחד בנוכחות שגריר ישראל באו"ם דני דנון, בנושא העלייה באנטישמיות ביבשת אירופה. הדיון התקיים על רקע הצהרה היסטורית, ראשונה מסוגה, שהתקבלה בשלהי 2018 על ידי כל מדינות האיחוד האירופי, ובה התחייבו להיאבק באנטישמיות ולחזק את צעדי הביטחון וההגנה על הקהילות היהודיות והמוסדות היהודיים ביבשת.

דוגמה אחרת היא דיון המליאה התקופתי של המועצה לזכויות אדם בחודש מארס (דיון הנערך שלוש פעמים בשנה). בדיון הצביעו לראשונה כל מדינות אירופה נגד כל ארבע ההחלטות שהועלו להצבעה תחת סעיף 7, שבהגדרתו עוסק בנושאים שקשורים לישראל. זהו הסעיף היחיד מבין עשרה סעיפים קבועים הנידונים בישיבות המליאה שעוסק במדינה אחת מוגדרת - עיוות המבטיח דיון בישראל בכל התכנסות של המליאה. המדיניות האירופית ראויה לציון במיוחד לנוכח המדיניות הבדלנית של ממשל טראמפ, אשר במקום לגנות את התנהלות המועצה ולהשפיע עליה מבפנים, העדיף להחרימה ובכך הפחית את יכולת ההשפעה האמריקנית דווקא בזירה כה בעייתית לישראל.

ברור אפוא שלמרות התפשטות האנטישמיות העממית באירופה, ועל אף אי־הכרתו של האיחוד האירופי בריבונות ישראלית בגולן, הממסד האירופי מתייצב נגד האנטישמיות ואף פועל לטובת מדינת ישראל בזירות חשובות שמהן ארה"ב בחרה להיעדר. לנוכח תמונה מורכבת זאת, ישראל צריכה להמשיך לטפח את הקשר עם מדינות האיחוד ולפעול למזער את התדמית שלפיה יש לישראל זהות אינטרסים מוחלטת עם ממשל טראמפ, שמדיניותו וסגנונו מעוררים לא אחת אנטגוניזם בזירה הבינלאומית, גם מחוץ לאירופה.

ד"ר מיכל חטואל־רדושיצקי היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי