"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האבולוציה של מצביעי הימין

,עודכן

האזרח זיו קם השבוע באחד הבקרים וגילה שהוא הפסיק להתקיים. תחקיר עיתונאי טרנס־אטלנטי הודיע לו שהוא חדל להיות אדם, והפך לרובוט. האזרח זיו מיהר להשמיע את קולו ברדיו ובטלוויזיה כדי להוכיח שהוא אדם אמיתי, אבל ממש כמו בסרט אימה שבו הפה נעלם והקול מושתק - רשתות הרדיו והטלוויזיה שאינן מזוהות עם הימין סירבו להאמין לו.

כך אירע דבר מופלא: בתוכנית הבידור שלו דיבב גיא פינס בקולו כתבת תחקיר המתארת את מעללי ה"פייק ניוז" של זיו הרובוט, ובאותה שעה ממש, האזרח זיו, שהוא כאמור בן אדם אמיתי, התראיין ברשת אחרת וזעק אל העולם: "אני אמיתי, אני אמיתי!"

למערכת התוכנית של גיא פינס זה לא משנה. הם שמעו את האזרח זיו מתראיין כבר משעות הבוקר ומוכיח שאיננו רובוט הפועל בשורות הימין, ובכל זאת בחרו לצאת עם ה"תחקיר", שבאופן אירוני, עוסק בחדשות כוזבות. במילים אחרות, פרסמו מציאות חלופית כדי לבקר את מי שממציאים לכאורה מציאות חלופית.

העובדה שמדובר בתוכנית בידור להמונים כלל אינה מפתיעה. דומה שגם בישראל, כמו בארה"ב, התפקדו אנשי הבידור, התקשורת והאמנות למפלגות השמאל, והפגינו ניכור מזלזל בעם הצורך את מרכולתם. הפיאודליזם קם לתחייה באולפנים הממוזגים, שבהם מסבירים לנו שהקולות שהתבטאו נגד רותם סלע או מירי מסיקה לא באמת קיימים. העם לא קיים, הוא הפך לגדוד רובוטים של הליכוד ונתניהו. כך קבע מעמד האצולה.

זו היתה מתקפה תקשורתית מתוזמנת היטב: כתבת תחקיר חוצת עיתונים ואוקיינוסים שהפכה אנשים לרובוטים, רק משום שהם מזוהים עם הימין. העובדה שהתחקיר עצמו היה מבייש מקומון זניח של יישוב קהילתי כלל אינה רלוונטית. אם אתה לא בשמאל, אתה לא קיים. כל רשתות הטלוויזיה מיהרו לפמפם את החדשות הכוזבות האלה תוך כדי נזיפה בימין על כך שהוא מהדהד "פייק ניוז". לראות ולא להאמין.

המצביע הימני בישראל כבר התרגל לכך שמעמד האצולה הגדיר אותו כחיה: הוא כבר סומן כעדר, הוא כבר היה בהמה והוא כבר תואר כבבון. אלא שבמערכת הבחירות הנוכחית נרשמה התפתחות אבולוציונית: המצביע הימני הגנרי איננו עוד אורגניזם חי, הוא אובייקט, רובוט, הוא כבר לא קיים.

במובנים רבים מזכיר התחקיר את מה שקרה לאימהות לילדים על הרצף האוטיסטי בשנות ה־50 בארה"ב. ביהעדר מודעות והבנה של התופעה, החליטו הגורמים הרפואיים שהן עצמן יצרו את התופעה בקרב ילדיהן וכינו אותן "אימהות מקרר" (ולא אימהות קרות, למשל).

הדה־הומניזציה של אמא מבת אדם למקרר דומה מאוד לטרנספורמציה של מצביעי הימין ל"בוטים". בשני המקרים הנכס העיקרי שנשלל הוא אנושיותם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר