"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משהו רקוב בממלכת המשטרה

,עודכן

הגילויים של משרד מבקר המדינה על התהליכים המושחתים שבהם חברה משותפת לבני גנץ ולרם בן ברק קיבלה הזמנה לשירותים ב־50 מיליון שקלים ללא מכרז, חושפים איך בתוך מדינת ישראל קמה אוטונומיה משטרתית עם תקציבי עתק מקופת משלמי המסים, בלי יכולת פיקוח של השר הממונה ומשרדו.

כדי להבין את חומרת התופעה, כדאי להתבונן במשרד מקביל המופקד על תקציבים גדולים יותר, עם אחריות רבה יותר. הכוונה למשרד הביטחון, הממונה על צה"ל.

אין להעלות על הדעת שכספים יועברו ממשרד האוצר ישירות לצה"ל. הם עוברים דרך משרד הביטחון; השר ואנשיו מפקחים על התקציבים ועל דרך הוצאתם, עם יועץ כספי משותף.

כך מתנהל משרד מסודר, וכך גם יודע משלם המסים שכספו מנוהל כראוי. אבל כשהגיע גלעד ארדן למשרד לביטחון הפנים הוא מצא אנומליה: תקציבים מועברים ישירות ממשרד האוצר למטה הארצי במשטרה, ולשר הממונה אין יכולת לפקח.

כשניסה ארדן לכונן מנגנון ולהעביר אליו את הפיקוח, ארגן המפכ"ל אלשיך "מרד קצינים". יחד עם יועציו לענייני תקשורת, הנהנים מחוזים שמנים (וגם על כך נרשמה הערה בדו"ח מבקר המדינה), הוא גייס את המפכ"לים הקודמים, אלה המגבים אותו במאבקו מול נתניהו. הם יצאו למאבק בתוכניתו של ארדן, בטענה ששר המשטרה הוא אישיות פוליטית. לשיטתם, משטרת ישראל עוסקת בחקירות, ולא יעלה על הדעת שאישיות פוליטית תפקח על התקציבים. כך הצליחו אלשיך וחבורתו להשאיר לעצמם את עוגת התקציב ולחלק אותה כראות עיניהם, עד שהתפוצצה הפרשה.

עכשיו שואלת מקהלת התקשורת: איפה היה השר ארדן? אם היה אחראי לתקציב, אפשר היה לבוא אליו בטענות. אבל את הביקורת יש להפנות למשטרת ישראל, שמתנהלת באופן קלוקל. למעשה, קמה לנו מדינת משטרה בתוך מדינה; תופעה הנוגדת את עקרון סולם הפיקוד וסדרי מינהל תקין, עם היררכיית אחריות ופיקוח.

זהו מצב אבסורדי: לעומד בראש הפירמידה אין אפשרות לקבוע ולפקח על תקציבים למשרדו. כשארדן השיג תקציבים נוספים לטיפול בשיטור בחברה הערבית ובמזרח ירושלים, הצליחו במטה הארצי למסמס חלק מהכספים. רוב הכסף הגיע למטרתו, אך טענו כלפי השר שהוא מתערב. למעשה, הוא הציל את כבשת הרש.

המצב לאשורו בלתי נסבל: שר המשטרה בלי שררה, מתמודד עם מפכ"ל ומפקדים המנצלים את תפקידם להטיל אימה על הממונים עליהם. זה האקלים שבו נולדה בחטא העסקה עם גנץ ובן ברק, המשקפת את עומק השחיתות המלווה את המשטרה. אחד היעדים החשובים לאחר הבחירות הוא לנקות את האורוות.

מאיר אינדור הוא סא"ל (מיל') ויו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר