איראן לא מודאגת מגנץ

בנאומו בוועידת איפא"ק הכריז בני גנץ כי ממשלה בראשותו לא תיתן לאיראן להתבסס בסוריה. הדברים נאמרו על רקע הישג נתניהו בקידום ההכרה האמריקנית בנוכחות ישראל ברמת הגולן. בשטח, המציאות עגומה: בתום שבע שנים של אי יציבות בסוריה, המצב שנוצר חמור בהרבה מזה ששרר ערב האביב הערבי. ישראל מתמודדת כיום מול רצף קרקעי שיעי, המתחיל באיראן ומסתיים בלבנון.

חיזבאללה ואיראן מסמנים את הגולן כיעד מרכזי להרחבת מאבקם בישראל, והם יעשו הכל כדי להפוך את הגולן לעוטף עזה: מרחב הסובל תדיר מהתקפות קינטיות במקביל למערכה בינלאומית של דה־לגיטימציה. המצב המתהווה מחייב אותנו להריץ לאחור את האירועים, ולבחון באופן יסודי את קבלת ההחלטות במהלך השנים המעצבות האלו.

גנץ שימש רמטכ"ל עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. באותן שנים התקיימה מחלוקת במטכ"ל לגבי המדיניות שעל ישראל לנקוט בזמן שרוסיה, איראן, טורקיה, דאעש וחיזבאללה פעלו לקידום האינטרסים שלהם במרחב. הרמטכ"ל גנץ גרס כי עמידה על הגדר, גם במובן הפיזי וגם במובן העקרוני, היא הדבר הנכון במציאות של אי ודאות. לעומתו, מפקד פיקוד צפון יאיר גולן, האלוף גרשון הכהן ואחרים סברו כי העמידה על הגדר תמנע מישראל להשפיע על התנאים, והיא תיקלע לעמדת נחיתות לאחר המלחמה. לשיטתם, היה על ישראל לפעול במגוון דרכים לקידום ענייניה במרחב.

האלוף הכהן קבע כי במציאות של כאוס ואי ודאות יש צורך לייצר ניסויים, לבחון את השפעתם על המציאות, ולהמשיך לפעול אסטרטגית לפי התוצאות. לעומתו, בכנס הפרידה מהאלוף הכהן במכללה לביטחון לאומי אמר גנץ ש"אפשר לתת בעיטה למשהו, לראות לאן הוא מתפתח ולהתחיל להתגלגל איתו. אלא שאקספרימנטים לא עושים עם מדינות... עלינו להיות זהירים הרבה יותר, בעיקר כאשר מוטל עלינו לשמור על משהו".

סביר להניח כי הזהירות של גנץ פגשה את השמרנות של נתניהו. בפועל, ישראל התמקדה בעיקר בביצור הגדר, למעט פעולה מוגבלת שהוביל מפקד האוגדה דאז, תמיר היימן, לקידום טיפול הומניטרי במרחב הגבול. ניתן לזהות למפרע כי כניסתו של איזנקוט לתפקיד הרמטכ"ל שינתה באופן מהותי את האסטרטגיה הישראלית מול האיום המתהווה. ב־2015 פרסם איזנקוט את אסטרטגיית צה"ל, שאחת מאבני היסוד שבה היא "המערכה שבין המלחמות". בשנותיו כרמטכ"ל, אף שישראל לא נכנסה באופן מובהק ללוחמה קרקעית בסוריה, היא נעה מעמדה פאסיבית לפעולה אקטיבית רציפה מעבר לקווי האויב, במטרה לפגוע בנכסים אסטרטגיים של התחמשות חיזבאללה והתבססות איראן בסוריה.

הזהירות המופלגת של גנץ אפשרה למערך הבריתות והקשרים לנצח לבסוף במערכה בסוריה, ולפנות כיום נגד ישראל. שינוי הכיוון של איזנקוט היה חשוב מאוד, אך לא היה בו די כדי לשנות את מה שעוצב בשנים הפגיעות ביותר של אסד. אין ספק בחשיבות ההכרה הבינלאומית בגולן כשטח ישראלי, אך זו מערכת משנה ביחס למערכה המרכזית של הרחקת הסהר השיעי מגבולה של ישראל. גנץ היה זהיר, זהיר מדי, כי לשיטתו "אקספרימנטים לא עושים עם מדינות". יש בסיס לפקפק באמינות הבטחתו שכראש ממשלה ימנע כל התבססות איראנית בסוריה - מפתחות הצבא הלוא היו בידו בשעה שההתבססות החלה.

יונתן ווינברג הוא יועץ אסטרטגי במגזר השלישי והציבורי