"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לימוד מרחוק בשעת חירום

,עודכן

משרד החינוך בשיתוף פיקוד העורף מפעיל בימים אלה תרגיל התגוננות ארצי, המדמה מצב למידה מרחוק בשעת חירום. הרעיון מבורך, אך הביצוע אינו מותאם לרוח הזמן.

תרחיש אפשרי של ירי טילים לישראל ושיתוק המשק ומערכת החינוך כנראה לא יותיר מרחב רגשי פנוי ללמידה. מדובר בכאוס כללי, שרמת החרדה בו תשבש כל מה שמוכר וידוע.

למידה מרחוק לא חדרה לבתי הספר, וגם המהפכה הטכנולוגית נותרה מחוץ לכיתות, אף שיש לה הרבה מה להציע לשיפור דרכי ההוראה, ההערכה והלמידה מרחוק. בכיתות עדיין לומדים עם מחברות וספרים מנייר; כשנדרשים למחשב, הולכים לחדר מחשבים או שמגיעה לכיתה עגלת מחשבים.

בכיתות עם מקרן המורה יכול להציג מצגות, כאילו היו פסגת דרכי ההוראה. די להציץ במרבית הפורטלים הבית־ספריים כדי להתרשם שמרביתם שער פלקטי לא אטרקטיבי, שאפשר לקבל באמצעותו מעט מאוד מושג עכשווי. הם אינם מזמנים אינטראקטיביות ולא משמשים את קהילת בית הספר; לכל היותר הם חלון ראווה לפעילות בית־ספרית.

אחת מהצעות התרגול בחירום היא לספק לתלמידי החטיבה העליונה אפשרות ללמוד לבגרות בעזרת הסביבות המתוקשבות של משרד החינוך. גם רעיון זה לוקה בחוסר היכרות עם השטח. זה זמן שקיימות כמה חברות, המציעות שיעורים מוקלטים בכל יחידות הלימוד לבחינות הבגרות, עם מיטב המורים.

התלמידים אינם מוצאים לנכון לרכוש חבילות אלה, שהחלו כהבטחה גדולה לתחליף שיעורים פרטיים. מחירן של חבילות אלה פחות ממחיר שיעור פרטי אחד, וחלקן אף מסופקות חינם. הסיבה נעוצה כנראה בכך שמוצרי מדף של יחידות הוראה אינם עונים על הצורך בקשר אישי.

בשעת חירום בלתי אפשרי לקיים שגרה לימודית. הילדים ישהו עם משפחתם, ומעייניהם יהיו נתונים למציאות הבלתי שגרתית. אם משרד החינוך מעוניין להפעיל את הילדים ולהיות איתם בקשר, עליו להציע תוכניות העשרה והפגת המתח שבו יהיו נתונים.

צריך לפגוש תלמידים ברשתות החברתיות, שהן חוצות בתי ספר וערים. דווקא שם ירצו תלמידים להשתתף ולהביע דעתם, לקרוא חדשות, לקבל עדכונים, להעלות דיונים ולאוורר את המצב הקיים. כל ניסיון לחבר אותם לפורטל משרד החינוך ולהציע להם לתרגל מתמטיקה ואנגלית אינו רציני.

אגב, היה נכון שמשרד החינוך יספק למנהלי בתי הספר ולציבור מידע על האופן שבו תלמידים בעוטף עזה מתמודדים ולומדים במציאות קשה. המצב נמשך שם כבר שנים, וטוב ללמוד מהם על דרכי הצלחה ועל דפוסי למידה בתקופות של מתיחות וחוסר יכולת להגיע למוסדות החינוך. שיתוף במידע זה יכול להיות גם מחווה של סולידריות עם מי שהשגרה בעבורם היא חירום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר