בכחול-לבן מחביאים את אבי ניסנקורן

בתרבות הפוליטית הישראלית ארגוני עובדים, ובראשם ההסתדרות, נתפסים כמשרתי ציבור רחב ומטרה חברתית חשובה. מוסכם בפוליטיקה שפעולה נגד ארגוני העובדים היא התאבדות פוליטית. זוהי שארית מימי מפא"י, שההסתדרות היתה לחם חוקה, וכך הדבר גם במעורבות העמוקה של ועדי עובדים ב"מפקדי ארגזים" גם במפלגות בימינו. אבל יותר ויותר מתברר שהציבור הישראלי סולד מתרבות "ועדי השאלטר", ולא רואה בהסתדרות גוף שמגן על העובדים, אלא נטל על הכלכלה הישראלית.

כניסתו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לקלחת הפוליטית היתה מהלך שנתפס על ידי מבצעיו - בני גנץ ויועציו - כאסטרטגי. ניסנקורן נתפס כנכס אלקטורלי, שיביא עימו לא רק מצביעים רבים, אלא גם הילה של עשייה "חברתית". צילום משותף הופץ לעיתונות, וגנץ הודיע כי ניסנקורן הוא "נדבך מרכזי בהפיכת המפלגה למי שמייצגת את מעמד הביניים המתמודד עם יוקר מחיה טורפני". ניסנקורן הוצעד בשורה של ראיונות לתקשורת, אך התוספת התבררה כנטל והולידה חיצי ביקורת על הקו הכלכלי של כחול לבן.

סרטונים של נתניהו תקפו את "כלכלת ההסתדרות" שעלול ניסנקורן להוביל כאישיות הכלכלית הכי בכירה ברשימת כחול לבן וכשר האוצר המיועד. גם מהשטח שומעים ביקורת. בכנס הרשימה בראשון לציון הודה גבי אשכנזי כי ניסנקורן הוא דמות בעייתית בעיני המצביעים. אחת המשתתפות הודתה כי היא חוששת להצביע לרשימה, ואינה מעוניינת שיו"ר ההסתדרות ישמש שר אוצר. בתגובה ענה אשכנזי: "אנחנו מודעים לזה; את לא הראשונה ששואלת. אנחנו לא מתכוונים ליישם מדיניות של הסתדרות בכחול לבן. לא מתכוונים שתהיה כאן תרבות של הוועדים". בכנס אחר אמר יועז הנדל, מספר תשע ברשימה: "בענייני כלכלה אנחנו בעד תחרות חופשית ומשק חופשי", וכי ניסנקורן "יתיישר"; בתגובה זכה לגיחוך מהקהל.

לא בכדי. קשה לדמיין שניסנקורן - שבילה כל הקריירה בהגנה על הוועדים הגדולים, עוד במשרדו הפרטי כעורך דין ובעשור האחרון בהסתדרות - יהפוך פתאום עורו ויפעל נגדם. לציבור הרחב ברור כי אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה בישראל הוא אותם ועדים גדולים. ועד העובדים של חברת החשמל דואג לנטרל כל רפורמה משמעותית במשק החשמל וגורם לייקור ישיר של חשבונות החשמל של כולנו, ובעקיפין לייקור כלל המוצרים והשירותים בישראל. ועדי נמל חיפה ואשדוד גורמים למוצרי יבוא להיות יקרים יותר בשביתות מרובות ובחוסר יעילות כללית. השכר הגבוה של עובדי שירות המדינה (ממוצע של כ־17 אלף שקלים בחודש) משולם כמובן מכספי המסים שלנו. ניסנקורן דאג בעשור האחרון שיעלה בהדרגה, בשיעור גבוה מהרבה מעליית השכר הכללית במשק.

יאיר לפיד טען השבוע שלא מחביאים את ניסנקורן. אך מאז הראיונות בשבוע הראשון לכניסתו לרשימה, הוא לא נשלח להופעות תקשורתיות. את הרשימה מייצגים באירועים המתוקשרים ארבעת ראשיה אך לא ניסנקורן, אף כי בהגדרתו שלו הוא "נושא באחד משלושת התפקידים הכי חשובים במשק".

כניסתו של ניסנקורן לפוליטיקה הישראלית גילתה דבר חדש על הציבור: הוא אינו חסיד של ההסתדרות כפי שהפוליטיקאים שלנו סבורים בשגגה. המוסכמה הפוליטית ש"לא משתלם לצאת נגד הוועדים" התבררה כשגויה. הציבור הישראלי מעריך פוליטיקאים שיוצאים נגד הכוחות הגדולים, ולראיה הפופולריות של איילת שקד, שהתבטאה ופעלה נגד שניים מהכוחות הגדולים בישראל: בית המשפט העליון וההסתדרות.

אם בוחנים את המצע הכלכלי של המפלגות השונות אפשר לראות קו תיחום ברור: בעוד בימין מדברים על פתיחה לתחרות, הסרת חסמים והגבלת זכות השביתה, בשמאל מדברים על פיקוח מחירים, פתיחת מתווה הגז והעלאות שכר לעובדים. אכן, כניסתו של ניסנקורן למערכה הפוליטית הביאה לחידוד עמדות כלכלי, ולא רק מדיני־ביטחוני, ודחפה לעיסוק ציבורי בנזקים שכלכלת ההסתדרות גורמת למשק הישראלי.

ריקי ממן היא עמיתת מחקר בפורום קֹהלת