מצביעות אותו דבר

1מובן שבערב הבחירות קל ליפול לקלישאה הפוליטית של הפועל נגד בית"ר. בפועל, שחקני שתי הקבוצות דומים מאוד בהשקפות הפוליטיות שלהם, וכך גם אוהדי הקבוצות, בייחוד לנוכח העובדה שקהל האדומים גדל בעשור האחרון והפך את יושבי בלומפילד לערב רב שלא ירוץ מחר בבוקר לשים רק חד"ש או מרצ בקלפי.

ובכלל, ההתעקשות הזו לראות את הכדורגלנים שלנו מביעים עמדה פוליטית היא מגוכחת למדי ומסתמכת על העבר ועל השיוכים הפוליטיים של המועדונים.

שהרי רקע היסטורי או הבנה בנוגע למתרחש באזורנו הם אינם הצד החזק של השחקנים בדור הזה. חלקם מתגאים בכך שהם מצביעים ש"ס בו בזמן שהם משחקים כדורגל בשבת ומבלים במקומות מפוקפקים בלילות שבת.

רק לאחרונה ביקש קרוב משפחה באימון שנערך בשבת חתימה מאחד השחקנים האדומים. האחרון, שזה עתה סיים אימון, התקלח ונכנס למכוניתו, הודיע למעריץ הצעיר "שהוא לא חותם בשבת". אני בספק אם אלו האנשים שהדעה הפוליטית שלהם צריכה לעצב את השקפת עולמם של אוהדים שזה עתה הולכים לקלפי בפעם הראשונה. שישחקו כדורגל. תיאורטית, זה הדבר שהם הכי טובים בו. מעשית, גם לכך אפשר להתייחס בספק גדול.

2ואם בכדורגל עסקינן, אזי שבמשחק הזה, אם חושבים לרגע באווירת הבחירות על האינטרס הלאומי, הרי ניצחון בית"רי הופך את הליגה הזו למעניינת ביותר בדור האחרון. ארבע הקבוצות עם הקהל הגדול ביותר בישראל יכולות, תיאורטית, להילחם עד החודש האחרון ראש בראש לעיני איצטדיונים מלאים, ומי יודע, אולי אפילו להקפיץ את הרייטינג למספרים דו-ספרתיים, ולשמח את יושבי רוממה בירושלים.

אבל ניצחון בית"רי, לפחות על הנייר, הוא משימה לא קלה. אפשר להגיד שלא מדובר באותן קבוצות מהסיבוב הראשון, אבל ספק אם הקלישאה הזו היא נכונה. מה שעושה את ההבדל הוא איצטדיון בלומפילד. מצודת זאב של הפועל ת"א. גם עם מיכאל בן-ארי ואיתמר בן גביר ביציע, כשבית"ר מגיעה ליפו בעשור האחרון קורה לה משהו רע במיוחד.

עם עומר דמארי, הטוב בשחקני החלק ההתקפי של הפועל, ואריק דג'מבה-דג'מבה, שמשום מקום הולך והופך לאחד השחקנים היציבים באמצע של האדומים ומשכיח את פתיחת העונה הנוראה, הפועל מסוגלת לנטרל לגמרי את בית"ר ירושלים .

במקרה של הפסד, הצהובים יכולים להתנחם בכך שאולי על הדשא הלך להם המשחק, אבל לפחות בקרב על המדינה שמתרחש בקלפי הם בדרך הבטוחה לניצחון.