צבירת הנקודות של מכבי לא מרשימה
1. בסיבוב הראשון המאבק בין מכבי ת"א לאשדוד היה קרב צמרת לכל דבר. בחודשיים האחרונים נפער פער גדול בין שתי הקבוצות, ומכבי הגיעה בעמדת עדיפות ברורה ועם הרבה ביטחון מול אשדוד שנמצאת בצלילה מתמשכת.
יחסי הכוחות המוקדמים לא הצביעו על תסריט כמו זה שהתפתח. חוסר השקט באשדוד התעצם בעקבות העימות המיותר בין יוסי מזרחי לדוד רביבו.
מי שהיה צריך הוכחה לחשיבות של רביבו קיבל אותה אתמול, לאחר שפתח בהרכב והיה הבולט במגרש. כמה שחקנים יש כאן עם טכניקה כמו שלו? הוא הביך את מכבי שוב ושוב בבעיטות חופשיות נהדרות, שאחת מהן הביאה את שער הניצחון.
נוסף על רביבו, הוכח שוב שאחד הגורמים המרכזיים במשחק של אשדוד הוא יא יא פטי. הדובדבן מבחינתו היה השער, אבל התרומה הגדולה באה במרכז ההגנה האשדודי.
מכבי פתחה טוב. היא לחצה ותקפה עם הרבה שחקנים. עם זאת הצבתו של אלירן עטר בכנף ימין היתה תמוהה מאוד. ראינו אותו עושה דברים נהדרים מהעמדה הקבועה בצד שמאל, שמשם הוא חותך למרכז. מוזר שגארסיה לא הבחין ולא הגיב על כך במשך המשחק.
מאמן מכבי המשיך עם קיבעונות החילופים שלו, עם עוד חילופים של שחקנים בעמדות זהות, ללא סיכונים וללא מעוף.
בכל מקרה מכבי רשאית לבוא בטענות לצוות השיפוט. שער הזכות החוקי שנפסל ושער החובה שאושר מעמדת נבדל הכריעו את המשחק.
עם כל הקרדיט למכבי, צבירת הנקודות שלה לא מרשימה. חמישה הפסדים בשלב כזה זה קצת יותר מדי. פרט לכך, מכבי כבר עם ארבעה משחקי חוץ ללא ניצחון, מה שמלמד שהיא לא מספיק טובה ולא מספיק מאיימת מחוץ לבלומפילד. כל זה נותן הרבה תקוות למכבי חיפה, שיכולה להמשיך לחתוך הערב את הפער, וכמובן להפועל ת"א שיכולה כבר מחר לחזור למקום הראשון.
2. ב"ש הגיעה לחוצה מאוד למשחק מול ק"ש. אף אחד בנגב לא בנה על עונה נוספת של מאבקי הישרדות, וכדי שסרט האימה הזה לא יהפוך למציאות היא היתה חייבת לנצח. הדרום היה זקוק לכדור הרגעה, מזל שהוא הגיע.
אהבתי מאוד את המשחק של אוסיאקו וסוארס, השחקן החשוב ביותר במערך של אלישע לוי. רביד גזל, שבעונה שעברה זכה באליפות עם ק"ש, פגש לראשונה את קבוצתו הקודמת ורשם ניצחון יקר מאוד גם מבחינה אישית. לא אהבתי את התפקוד שלו בצד ימין של הקישור. לטעמי, אין לו את הנתונים לשחק בעמדה הזו.
ק"ש חזרה לעניינים בחצי השני, שלטה וחיפשה את השוויון, אבל סבלה מיכולת אישית ירודה בחלק הקדמי כך שלא ראינו סיכונים ממשיים על השער של גליל בן שאנן.
אלה היו שלוש נקודות חשובות, שהכניסו הרבה מאוד אוויר לבאר-שבעים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנושלמה שרף
מגדולי מאמני הכדורגל בישראל. שיחק בצעירותו בהפועל כפ"ס, אבל התפרסם בעיקר בזכות הישגיו על הקווים. הוביל את מכבי חיפה לאליפות ראשונה בהיסטוריה (בסך הכול שלוש אליפויות), אימן את נבחרת ישראל במשך שמונה שנים, באחת התקופות המרגשות שלה ומשמש כבר 20 שנה כפרשן כדורגל, כולל בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט. שרף מחזיק גם בתואר המנהל המקצועי של בית"ר נס טוברוק, שידוע בזכות טיפוח כישרונות צעירים.
