ציפי לבני: מיתוסים ועובדות

אסור לתת לאבל התקשורתי המופרז על לכתה (הזמני, יש לשער) של לבני לטשטש את האמת מאחורי המיתוסים שטופחו סביבה.

מיתוס 1: מנהיגה בעלת יושרה אידיאולוגית. נתחיל בעובדה שהיא נכנסה לליכוד בזעקות שבר על החורבן הצפוי לעם ישראל בעקבות הסכם אוסלו. לאחר שלא נכנסה לרשימה ב־96', מינה אותה נתניהו לראש רשות החברות הממשלתיות, שם ביצעה תהליכי הפרטה. התמודדה שוב ב־99' בליכוד על אדי ההתנגדות לאוסלו, וב־2003 תמכה בשרון שהצהיר ש"דין נצרים כדין תל אביב". ואז חלה תפנית, ולבני נהתה אחרי ההתנתקות ששרון הוביל במקביל לחשדות בשחיתות שצצו נגדו. מימין לשמאל, שום אידיאולוגיה; פרגמטיזם פוליטי קר.

מיתוס 2: שומרת הדמוקרטיה. היא עמדה לצד שרון כשהתחייב לקבל את תוצאות משאל המתפקדים בליכוד, אך סייעה בידו "לא לתת לבוחרים להפריע לשרים". במו ידיה הכינה חוק מפותל בעל שתי פעימות לתמיכה בהתנתקות, לאחר שזמן קצר קודם לכן הביעה עמדה נחרצת נגדה. בניגוד למימרתה המוכרת - "קודם המדינה, אחר כך המפלגה, אחר כך אני" - הסדר פשוט הפוך. קודם אני. תשאלו את לנדאו ונתניהו, את אולמרט ומופז וזוארץ ואת יחימוביץ', שהציעה ללבני לחבור לעבודה בבחירות 2013, לאחר שהובסה מול מופז בקדימה, והקימה את התנועה. לבני תבעה את ראשות הרשימה המשותפת, וויתרה על השותפות. בקיצור - כיסאולוגיה, וחתרנות בלתי נלאית.

מיתוס 3: מייצגת את ישראל בכבוד. החרפה הגדולה ביותר התרחשה בוועידת אנאפוליס ב־2007, שבמהלכה המשילה מזכירת המדינה קונדוליזה רייס את המחסומים שהקים צה"ל בעקבות הפיגועים הרצחניים, לאפליה על בסיס גזעי שממנה סבלה בילדותה באלבמה. שרת החוץ לבני לא טרחה אפילו לציין את ההבדל בין מחסומים ביטחוניים שנועדו להציל חיי אדם, לבין הפרדה גזעית. היא גם שתקה כשרייס השוותה את אבו מאזן למרטין לותר קינג. האם שתקה כתוצאה מחוסר ניסיון או מרצון לשאת חן בעיני "קונדי" והממשל האמריקני?

מיתוס 4: לוחמת בשחיתות. על אריק שרון לא שמעתם ממנה מילה; המטרה מקדשת את האמצעים. על אולמרט היא זרקה הודעה, אך לא הרחיקה לכת עד כדי התפטרות מממשלתו. כיום, כשהיא מלהגת על שחיתות ועל ניסיונות להשתקת התקשורת, זיכרו את 74 הכתבות החיוביות (מול 7 שליליות ו־398 נייטרליות), שקיבלה בכובעה כשרת המשפטים בממשלת נתניהו ב־2014 ב"ידיעות אחרונות" - בתמורה (לכאורה) להובלת החוק נגד "ישראל היום", שטמן בחובו פוטנציאל של רווחי עתק ל"ידיעות אחרונות". 12 מתוך הידיעות החיוביות התפרסמו בחודש שבו אישרה מליאת הכנסת את החוק בקריאה טרומית.

מנהיגה בעלת יושרה אידיאולוגית, מגינת הדמוקרטיה, נציגת ישראל בעולם ולוחמת בשחיתות. מיתוסים לחוד, ועובדות לחוד.