"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הלקח שנלמד מתיק איציק־סבן

,עודכן

"החדר הסגור" - כך נוהגים מיטב הפרשנים לכנות את חלל הישיבות שבו מכונסים היועץ המשפטי ואנשיו לצד בכירי הפרקליטות, כדי לדון בתיקי החקירות נגד ראש הממשלה נתניהו. החדר הוא כמובן הכל - פרט לסגור; דליפות מגמתיות ממנו הן עניין שבשגרה.

אך ישנו שם אחד שאת עמדותיו ממעטים דוברי הפרקליטות בתקשורת לציין, או שמזכירים אותו בעוינות, לעיתים אף בשם הגנאי שהעניקו לו: "הנחש", הלא הוא רז נזרי.

נזרי הוא משנה ותיק ליועמ"ש. מהדיווחים המעטים על עמדתו בתיקי נתניהו, ובייחוד בתיק 4000, עולה כי הוא מטיל ספק בעוצמת החשדות ובסיכויי ההרשעה. אך מעבר לכך, עשוי נזרי להוות דמות מפתח בהחלטות הקרבות, וזאת בעקבות תיק אחר, שבמסגרתו הגיש חוות דעת שקבעה שאין פלילים בסיטואציה דומה ואף חמורה מזו שבגינה עלול להיות מוגש כתב אישום כנגד ראש הממשלה.

ראשיתו של הסיפור במערכת הבחירות לראשות מפלגת העבודה בשנת 2005, ובקמפיין שניהלה דליה איציק עבור המועמד הנצחי שמעון פרס. אחד התורמים לקמפיין היה איש העסקים חיים סבן, שהעביר לצורך המטרה 120 אלף דולרים.

ההתנתקות שעמדה לצאת לדרך קטעה את מערכת הבחירות, והמריצה את מפלגת העבודה להיכנס לממשלה ולדרוש במו"מ הקואליציוני את תיק התקשורת, שבו זכתה דליה איציק. חודשים ספורים לאחר שנכנסה איציק למשרד התקשורת, השלים סבן את רכישת חברת בזק מידי המדינה.

על פי החוק, בעקבות רכישת בזק היה אמור סבן לוותר על רוב בעלותו בחברת הטלוויזיה "קשת", אך אז נחלצה איציק לעזרתו. בתחילה ניסתה שרת התקשורת לשנות את החוק, אך משרד המשפטים סרב לאשר זאת. כחלופה, החליטה השרה לבקש מהכנסת לאשר הוראת שעה, שתעקוף את החוק ותזכה את סבן בהטבת עתק.

הוראת השעה אושרה לאחר דיון סוער בוועדת הכלכלה, שאף הדגישה בהודעה ששחררה לעיתונות: "התיקון אושר לבקשתה של שרת התקשורת דליה איציק". כמה חודשים לאחר האישור פנו תנועת אומץ ואיגוד היוצרים והתסריטאים למשרד היועמ"ש כדי שיפתח בחקירה פלילית נגד איציק, בחשד שתרומת סבן היתה למעשה תמורה להקלות שהשיגה עבורו דליה איציק מאוחר יותר.

כמו בתיק 4000, גם במקרה איציק מעורב שר תקשורת שקיבל לכאורה הטבה מבעלי בזק, והעניק לו בתמורה הטבות רגולטוריות. ההבדל טמון בהתנהלות גורמי האכיפה.

בעוד שבמקרה נתניהו נפתחה חקירה מסועפת ועתירת משאבים, במקרה איציק החליט היועמ"ש - תוך פחות משבועיים - שלא לפתוח כלל בחקירה. את חוות הדעת חיבר רז נזרי, והוסבר בה כי ההחלטה להיטיב עם סבן "התגבשה בשיתוף הדרגים המקצועיים במשרד התקשורת, והיתה על דעתה המקצועית של המשנה ליועמ"ש בעניינים כלכליים במשרד המשפטים".

נזרי מאשר למעשה את קו ההגנה של נתניהו, כי כל החלטותיו אושרו על ידי אנשי המקצוע. הדבר אינו נתון במחלוקת, חלק מהפעולות בלב התיק אף אושרו טרם כניסת נתניהו למשרד התקשורת.

הדברים כמובן אינם באים להטיל דופי בדליה איציק, שנוקתה מכל רבב; אך אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו, ייאלצו היועמ"ש ואנשיו להסביר כיצד, במדינה דמוקרטית, חוות דעת שמונעת חקירה פלילית נכתבה ביד אחת, בעוד היד השנייה חיברה כתב אישום במקרה כמעט זהה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר