מההסתדרות לכנסת: ללא צינון?

חוק יסוד: הכנסת וחוק הבחירות לכנסת קובעים במפורש מי אינו רשאי להיות מועמד לכנסת, אם לא פרש מתפקידו 100 ימים קודם לכן. הרשימה ארוכה וכוללת עובדי מדינה בדרגות הבכירות, קציני צבא בכל דרגה שהיא בצבא קבע, שוטרים וסוהרים, ועוד. לקצינים בכירים בצה"ל מדרגת אלוף ומעלה, לקצינים במשטרה מדרגת ניצב ומעלה, וכן לראש השב"כ וראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, אף נקבעה בחוק תקופת צינון של שלוש שנים ממועד פרישתם ועד הצטרפותם לחיים הפוליטיים.

מדוע יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן נהנה מפריבילגיה שעובדי ציבור אחרים אינם נהנים ממנה? האם ייתכן שאיש ציבור שכיהן באחד התפקידים הבכירים במשק יוכל להתמודד בבחירות הקרובות למרות העובדה שלא פרש מבעוד מועד?

כיום מתייחס החוק רק לעובדי ציבור המועסקים על ידי המדינה, ולא לעובדי ציבור במגזר הציבורי או הפרטי. מנכ"ל בנק המעוניין להתמודד בבחירות לכנסת איננו זקוק לתקופת צינון של 100 ימים, גם מנכ"ל של חברה כלכלית או מסחרית גדולה יכול לקפוץ לבריכה הפוליטית ערב סגירת הרשימות המתמודדות בבחירות. הוא הדין לגבי יו"ר ההסתדרות שאיננו עובד מדינה.

מצב חוקי זה גורם לאי־שוויון בין מועמדים פוטנציאליים בבחירות לכנסת. הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ נאלץ להמתין שלוש שנים מאז פשט את מדיו כדי להתמודד בחירות הנוכחיות. גם שותפו למפלגה הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון המתין שלוש שנים עד שנבחר לראשונה לכנסת. אבל ניסנקורן, המגיע לכנסת לאחר חמש שנים שבהן כיהן כיו"ר ההסתדרות וצבר הרבה מאוד כח, עוצמה וקשרים - יכול להודיע על הצטרפותו לחיים הפוליטיים פחות מחודשיים לפני הבחירות.

לא ברור מדוע נמנעה הכנסת מלהחיל את החוק על כל מי שממלא תפקיד ציבורי בחברה הישראלית. בדרך כלל נוהגים אצלנו לתקן חוקים בעקבות מקרים נקודתיים הממחישים את הצורך בתיקון. בעבר יכול היה יו"ר ההסתדרות לכהן בו בזמן גם כחבר כנסת, אולם בשנות ה־90 נקבע בחוק שאי אפשר לכהן בשני התפקידים בעת ובעונה אחת.

יש לקוות שלאחר הבחירות, כשהכנסת ה־21 תחל בעבודתה, יימצאו מחוקקים בעלי יוזמה שירימו את הכפפה ויגישו הצעות חוק פרטיות, שלפיהן יש להחיל את סעיף 7 בחוק יסוד: הכנסת ואת סעיף 56 בחוק הבחירות גם על ממלאי תפקידים ציבוריים שאינם עובדי מדינה, משום שהמצב הנוכחי גורם לאפליה בלתי מוצדקת בין עובדי ציבור בשירות הציבורי לבין נושאי תפקידים בעלי ממד ציבורי במגזר הפרטי ובמגזרים שלמדינה אין שליטה בהם. יהיו בוודאי לא מעט התנגדויות לרעיון הזה ומן הסתם הוא יעורר ויכוח ציבורי, אבל זהו בדיוק תפקידם של מחוקקים בדמוקרטיה; אדרבה, לקיים דיון - ולחוקק.