ריבוי המפלגות מסכן את שלטון הימין
,עודכן
ככל שמערכת הבחירות הנוכחית צוברת תאוצה, כך גובר הסיכוי שתוצאותיה יוכרעו על ידי אובדן הקולות של הרשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת הקודמת כ־190 אלף קולות (שהם כ־4.5% מהקולות הכשרים) הוענקו לרשימות כאלה - חלקן בימין וחלקן בשמאל - ולמעשה ירדו לטמיון. בשונה מ־2015, הפעם ייתכן מצב של בזבוז הקולות בצד אחד של המערכת הפוליטית, וזה כבר יכול להשפיע באופן דרמטי על חלוקת המקומות ועל יחסי הכוחות בין הגושים בכנסת הבאה.
בהיותו המחנה הקטן יותר, השכיל השמאל להפנים ראשון את הסכנה. אין זה סוד שרוב אזרחי ישראל נוטים ימינה (ובמגזר היהודי יחסי הכוחות בין ימין לשמאל מגיעים לשני שלישים לעומת שליש). מסיבה זו השמאל חייב להשיג את כל קולות המחנה כדי לנצח, ולקוות לאובדן קולות גדול ככל האפשר בימין. נראה שלפחות בחלק הראשון הוא נוחל הצלחה: ההבנה שרשימות קטנות עלולות להביא למפלה אלקטורלית נפוצה בכל אגפי השמאל הישראלי.
מגמה זו החלה כבר לפני ארבע שנים, עם איחוד המפלגות הערביות. למרות מאבקי היוקרה והאגו בין איימן עודה מחד"ש לאחמד טיבי מתע"ל, והאפשרות שהפעם הם ירוצו בנפרד, אין סבירות גבוהה לכך שאחת משתי הרשימות הערביות המשמעותיות תיעצר מתחת לאחוז החסימה. למרות זאת, גורמים עלומים השיקו לאחרונה קמפיין שדוחק במפלגות הערביות להמשיך לרוץ ביחד - במטרה ברורה ומוצהרת להגביר את כוחן המצטבר. גם הרשות הפלשתינית לא טומנת את ידה בצלחת, ושליחי אבו מאזן פועלים בגלוי למען האחדות של המפלגות הערביות. אבו מאזן מעוניין להגדיל את מספר הח"כים הערבים ולהגביר בכך את הסיכוי ליצירת גוש חוסם נתניהו.
משטר המשמעת האלקטורלית למען השגת יעד משותף שולט גם בשמאל היהודי. החיבורים שכבר התרחשו בו, בתוספת החיבורים הצפויים, מרמזים שהכל כפוף למטרה אחת: מניעת בזבוז קולות. הגדילה לעשות מפלגתו של בני גנץ, חוסן לישראל, שאינה בוחלת בשום צירוף ושילוב, העיקר להביא את כל קולות השמאל אל הסל המשותף במקום לפח האשפה. הרוח הזאת כה דומיננטית בשמאל, עד שאפילו ציפי לבני (פוליטיקאית שעד כה העדיפה תמיד את ענייניה האישיים על פני שיקולים אחרים) נאלצה לפרוש מהתמודדות כדי ששניים־שלושה מנדטים של גוש השמאל לא יאבדו.
בניגוד חריף לכך, חלקים בימין הישראלי ממשיכים לנהל ביניהם קרבות מקומיים על מצביעים ספורים ולהעמיד בסכנה גדולה את ניצחון גוש הימין. הרצת רשימות ימניות קטנות ונטולות סיכוי היא איוולת פוליטית ובגידה ברצון הבוחרים. אולי המצביע הפוטנציאלי של "עוצמה יהודית" או של "יחד" רוצה לראות בכנסת את נציגי מפלגתו, אבל הוא בוודאי אינו מעוניין לחזות בנפילת שלטון הימין ובשובם של רעיונות העוועים של השמאל למוקדי קבלת ההחלטות ולצמרת הנהגת המדינה.
זו העת להניח לאגו ולטהרנות האידיאולוגית. השיקול היחיד שצריך להנחות את ראשי מפלגות הימין בהרכבת הרשימות, הוא החובה למצות עד למרב את כוחו של המחנה הלאומי בכנסת העתידית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו