שתיים מהמפלגות הוותיקות בתולדות המפעל הציוני מצויות, על פי הסקרים, במשבר: העבודה, מייסודה של מפא"י ההיסטורית, והבית היהודי, הגלגול של המזרחי והמפד"ל. קריסת העבודה היא תוצר של כישלון, הידרדרות הבית היהודי היא תוצאה של הצלחה.
תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה הן הוכחה מובהקת שהמפלגה איבדה את דרכה וחזונה שליוו אותה שנים רבות, ומיצבה את עצמה במשולש השמאל הכולל את מרצ והרשימה המשותפת.
כאיש ימין, אין בי שמחה לאיד על המתרחש במפלגת העבודה. רק צער עמוק על אובדן מפלגה שראשיה, לפני 70 שנה, ברוב און ותעוזה, הכריזו על הקמת המדינה. ברוח האידיאולוגיה הקדומה של המפלגה, נבנה מפעל התיישבותי מרשים והוקם צבא לתפארת. מלחמת ששת הימים פגעה ביכולת הניווט של ספינת השמאל.
הניצחון הבלתי נתפס במלחמה מצא את ראשי המפלגה, מלבד אנשי אחדות העבודה, בלתי מוכנים להתמודד עם מציאות חדשה שהיה בה ממד רוחני חזק. היהדות הקדומה שוב פיעמה בלבבות ורבים מהישראלים החדשים שבו להיות יהודים ותיקים. השיבה לירושלים העתיקה, לכותל המערבי, לבית לחם, לחברון, לא הותירו את הרושם ההכרחי על מנהיגי המפלגה. הם התמקדו ברווחה כלכלית ובאלבומי הניצחון. אוויר גבהים גרם לעיוורון שהוביל למלחמת יום כיפור, והיא הובילה לאובדן הביטחון העצמי וליצירת אי אמון בהנהגה הצבאית והפוליטית. מני אז, מפא"י החלה לאבד את אחיזתה האיתנה בחברה הישראלית.
הרב רפי פרץ // צילום: יהושע יוסף
החברה הישראלית, שהתפכחה חיש מהר משיכרון השלום הכוזב, נטשה את הסוציאליזם שהוליד את אי השוויון, התחברה למורשת הקדומה ולמסורת ופנתה ימינה. מפלגת העבודה נותרה בשולי דרכים. אין סיבה להאשים את אבי גבאי במפולת, האחראים למפולת הם רבים מקודמיו, שלא השכילו לראות את התהליכים ולגבש חזון עדכני למציאות שהשתנתה. במפלגה שסיימה את תפקידה ההיסטורי, אין זה משנה כלל מי עומד בראשה.
הציונות הדתית עברה לקדמת הבמה
בעשורים הראשונים למדינה, המזרחי והמפד"ל היו בבחינת סרח עודף. ראשי המפלגה שמחו לקבל מבן־גוריון בתי ספר ממלכתיים דתיים, מקוואות, כשרות בצבא וכמה משרות רבניות. בתמורה הם נתנו לבן־גוריון בלעדיות מלאה על הנהגת המדינה. מספר המנדטים היה מצומצם, לא היתה יומרת הנהגה, חלקת אלוהים הקטנה הספיקה.
מלחמת ששת הימים הובילה שינוי מופלא גם בחוגי הציונות הדתית. צעירי הציונות הדתית, בהשראת הראי"ה קוק ובעיקר בזכות ראייתו הקרובה לנבואית של הרב צבי יהודה זצ"ל, היו הראשונים להפנים את משמעותה הרוחנית של מלחמת ששת הימים. חיש מהר הם הובילו את מפעל ההתיישבות, בנו מחדש את הנדבך הנפשי שהיה חיוני לנכונות למסירות הנפש על הגנת המולדת בקרב אזרחים וחיילים, ובהמשך נכנסו לנעליים הגבוהות שהותירו אחריהם בני ההתיישבות העובדת, בשירות הצבאי.
בצלאל סמוטריץ' // צילום: הרצי שפירא
בזכות ניצחון האידיאולוגיה המשלבת מורשת יהודית וימין הלאומי, יש הסוברים - ואני ביניהם - שאין עוד צורך במפלגה דתית סקטוריאלית. כל ירא שמיים הגון חייב להודות שאינו יודע את התוכנית האלוקית ולא יכול לדבר בשמו. האתגר האמיתי הוא הובלת המדינה, ואת זאת אפשר להגשים רק דרך מפלגות כלל־ישראליות. במרכז הליכוד יש יותר חובשי כיפות מאשר במרכז הבית היהודי.
אני מכבד את אלה בימין שחושבים אחרת באשר לאתגר ההנהגה ומעוניינים להתמיד בנתיב הסקטוריאלי. אולם מי ששלמות ירושלים חשובה לו, מי שמבין שהקיום היהודי מותנה בזיקה לחברון יותר מאשר לצוותא ולקאמרי, מי שמשוכנע שחוק הלאום מבטא את בסיס הרעיון הציוני, חייב להפנים את גודל השעה, ולהפסיק לשחק במשחקי הכס ולהתאחד בהקדם. ההיסטוריה של מדינת ישראל ושיבת ציון לא תסלח לזחוחי דעת שלא מסוגלים לגלות את גודל השעה והאחריות לה, יגרמו לאובדן מנדטים יקרים, ובניגוד לכל היגיון עלולים להעביר את השלטון לשמאל. אסור שמידת הגאווה ופוליטיקה של יום קטנות ישבשו את הימים הגדולים שאנו עומדים בפתחם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו