"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"ועדת הדילים": ככה לא בוחרים שופטים

,עודכן

עוד מוקדם לומר לאן תתפתחהסערה המשפטיתשנחשפנו אליה, אך אם החשדות שפורסמו לעת עתה על שוחד מיני ואחר בתמורה למינוי שופטים אכן נכונים, מדובר בפרשה חמורה מאין כמותה, בהשחתה של מערכת המשפט ובפגיעה קשה מאוד של אמון הציבור בה.

כן, בעולם מושלם היכל המשפט אכן משול להיכל הקודש, שבו נחרץ הגורל של האדם הפשוט ושל שועי ארץ בשוויון מוחלט, והציבור צריך להיות סמוך ובטוח שאכן נעשה משפט צדק. לצערנו, התמונה האמיתית רחוקה מהאוטופיה הזו, משלל סיבות: עסקאות טיעון מרובות, סחבת במערכת המשפט ועוד. אך בכל זאת, יש שופטים בירושלים ומרביתם עושים עבודתם נאמנה. חשוב גם לזכור את העובדה הזו ולא להטיל רפש כעת במערכת כולה.

עם זאת, לא כל ביקורת על מערכת המשפט צריכה להיהדף מייד בטענה הפבלובית של פגיעה בשלטון החוק, הרס הדמוקרטיה וקלישאות נוספות. המקרה החמור מאין כמותו שנגלה מולנו - אם אכן יאומתו החשדות שלפיהם עורך דין, שופטות ושופטים סרחו - אמנם אינו קשור ישירות בדרך בחירתם של השופטים בישראל, אבל הוא שב ומעלה מחדש את המחלוקת סביבהוועדה לבחירת שופטים.

שלא יספרו לנו סיפורים - בחירת השופטים על ידי הוועדה היא פרי מובהק של דילים, של "שמור לי ואשמור לך" ושל מקח וממכר. שופטי העליון, המצביעים בדרך כלל כמקשה אחת, מציגים את מועמדיהם. גם הפוליטיקאים מקדמים את בחירותיהם ונציגי לשכת עורכי הדין את אלה שלהם. קואליציות כאלה ואחרות נרקמות כדי לקדם מועמד אחד ולפסול מועמד אחר, ואין ערב לכך שבסופו של דבר השופטים הראויים ביותר ייבחרו. ככה לא בוחרים שופטים.

בהחלט יש מקום לבדוק מדוע ברוב המדינות הדמוקרטיות והליברליות, וארה"ב בראשן, ממונים השופטים בדרך אחרת ולא בוועדה עמוסת דילים לעייפה. גם בישראל יש למצוא דרך דומה, שבה הרשות המבצעת והפרלמנט ממנים את השופטים, תוך הקפדה כמובן על איזונים ובלמים המתאימים למקומותינו, דירוג ראוי של המועמדים ואולי אף שימוע מכבד בפני הציבור.

מערכת המשפט צריכה תיקון. רק לאחרונה היינו עדים לפרשת המסרונים המחפירה שבה היתה מעורבת השופטת רונית פוזננסקי־כץ. בית הדין המשמעתי החליט להדיחה, אך לפני ימים אחדים השיב אותה בג"ץ לכהונתה כשופטת. פרשת נוה והשופטות שבה ומערערת את אמון הציבור במערכת המשפט - אמון שהוא חיוני כל כך לדמוקרטיה. שכן בלי שופטים בעם, אנה אנו באים?

הכותב הוא מנכ"ל רדיו ארץ ושימש כתב לענייני משפט ברשת ב'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר