השמאל רוצה לסכל את מהפכת שקד
מערכת השפיטה בישראל מצויה ברגע של משבר אמיתי. אם אמנם יתברר שהשמועות סביב פעילות אפי נוה, אחד מבכירי הוועדה לבחירת שופטים נכונות, צל מעיק ירחף מעל מערכת בתי המשפט.
בישראל, לשמועות בחסות התקשורת יש נטייה לניפוח דרמטי ולניסיון למינוף ולמימוש רווחים פוליטיים. חיש־מהר המידתיות נשחקת, ההמולה משתלטת והצהוב מכתיב את סדר היום. עם זאת, אי אפשר להתעלם ממה שיכול להוביל לפגיעה באמון הציבור, במערכת השפיטה, על ידי מי שניתנה לו סמכות לקחת חלק מהותי בבחירת השופטים.
כעורך דין ותיק שמכיר היטב את מערכת המשפט, ברצוני לקבוע חד־משמעית כי רוב גדול מאוד מקרב השופטים בישראל, כולל אלה שנבחרו בשנים האחרונות, מוכשרים והגונים ועושים את עבודתם הקשה במסירות ובנאמנות. גם אם היה לי חוסר נחת מפסקי דין שניתנו נגד לקוחות שלי, לא הטלתי ספק ביושרה ובטוהר שיקול הדעת של השופטים. חבל מאוד שמספר קטן של פירות באושים מוציאים שם רע למאות מחבריהם השופטים. על הפסוק "ויהי בימי שפוט השופטים" אומר המדרש: "אוי לדור ששופט את שופטיו". חבל מאוד שהוצרכנו להגיע לימים שכאלה.
מערכת המשפט נמצאת במשבר אמיתי, אפי נוה // צילום ארכיון: אורן בן חקון
שיטת מינוי השופטים בישראל נקבעה כבר בשנת 1953. בחירת שופטים נעשית באמצעות ועדה שיש בה נציגות לשופטי בית המשפט העליון, לממשלה, לכנסת וללשכת עורכי הדין. שיטה זו ייחודית לישראל, יש דורשים אותה לשבח ויש דורשים לגנאי. מאחר שחברי הוועדה מייצגים מוקדי כוח שונים, מטבע הדברים יש בתוך הוועדה חילוקי דעות ביחס למינויים כאלה ואחרים. חילוקי דעות מצריכים לייצר שותפויות ופשרות, בבחינת תן לי את המועמדים המקובלים עלי ואתן לך את אלה שאתה רוצה לקדמם. שותפויות כאלה אינן מגונות, ובלבד שהשותפים לא פועלים מתוך שיקולים זרים ותאוותנות אישית. במשך עשרות בשנים היתה שותפות הדוקה בין נציגות העליון לנציגי לשכת עורכי הדין, מול נציגים מהכנסת ומהממשלה, ואיש לא טען שמדובר במהלך פסול. די מפתיע שרק שותפות בין שרת המשפטים לנציגי הלשכה הופכת לסוג של סדין אדום שמזמין תגובות ברמת הרחוב, כמקובל אצל פייק־פרשנים מוכרים, טהרנים מקצועיים ודוברי שמאל רודפי כותרת.
שנים רבות משקל עיקרי ומכריע בוועדה היה נתון לנציגות בית המשפט העליון. שלושה שופטים מגובשים הצליחו לאורך שנים למנות שופטים בצלמם ובדמותם. אין פלא לכן שמשפטנים רבים הבחינו בשיטת "חבר מביא חבר", כשהכוונה היתה לתת עדיפות לערכי "הציבור המתקדם והנאור" וליישם את המהפכה החוקתית ואת האקטיביזם השיפוטי. שרת המשפטים איילת שקד, מתוך תפיסת עולם שונה, ניסתה לגוון את הלכי הרוח בבית המשפט העליון על ידי מינוי שופטים שמרנים, שמבינים את מגבלות הכוח השיפוטי ואת הצורך ההכרחי בריסון מול המחוקק שנותן ביטוי לרצון העם. על ניסיון כזה השמאל הישראלי ושלוחיו בפוליטיקה ובתקשורת לא יסלח ולא ימחל; שמאל שמשוכנע שבית המשפט העליון, יחד עם התקשורת והאקדמיה, הם המעוזים האחרונים שלו.
גרירת שקד - זדון ורשעות
הניסיון לגרור את איילת שקד לתוך הפרשה המכוערת לכאורה, על ידי פרסומים תוקפניים נגדה, הוא בגדר זדון, נבזות ורשעות. פייק־פרשנים מחוללי היסטריה יחד עם צדקנים מקצועיים, מנסים לפגוע בשרת המשפטים - לא כדי להגן על טוהר השיפוט ועל עליונות החוק, אלא מתוך כוונה למנוע את מהלכיה החשובים לתיקון עוולות ארוכות שנים במערכת המשפט. את מחיר התוקפנות והרפש, בסופו של דבר, תשלם דווקא מערכת המשפט.
יש לי מחלוקת עם שרת המשפטים באשר למהלכים פוליטיים, אולם אין לי שמץ ספק באשר ליושרה, לאמינותה ולממלכתיותה בכל הנוגע לפעולותיה כשרת המשפטים. בטוחני שההשמצות וההכפשות לא ירפו את ידיה במהלכיה לקידום מערכת המשפט וליצירת האיזונים והבלמים החיוניים כל כך בין הרשויות במדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו