התנהגות שאינה הולמת קצין

בסופו של יום, לאחר שנתיים וחצי של התכתשות חסרת תקדים במערכת הביטחון ו-294 עמודי דו"ח מאת מבקר המדינה ועוד עובדות רבות שחלקן מסמרות שיער, אפשר לסכם את פרשת מסמך הרפז באורח תמציתי: אהוד ברק לא היה נחמד ומנומס ומחבק ומלטף כלפי גבי אשכנזי, ולא נהג כשורה כאשר עיכב מינוי קצינים בכירים בצה"ל בהמתנה לרמטכ"ל הבא, אבל כל אלה הם כאין וכאפס לנוכח התנהלותה של לשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שאי אפשר לכנותה אלא כנופיה סחטנית וחבורה זוממת.

לצלם "תמונות פורנוגרפיות" של קצין בכיר בחברת אישה בחוף הים רק מפני שהאיש נחשד כתומך של ברק? לחדור למאגר נתונים כדי למצוא את "הנקודות" שעל פיהן נסעה רעיית שר הביטחון עימו לחו"ל? אז מה אם מבקר המדינה קבע כי לא היה "פוטש". זה גם נכון. לא היה ניסיון של אשכנזי להפיל את הממשלה. אך היתה תרבות של מזימה וקנוניה ושימוש באמצעים פסולים נגד ברק, והתנהגות שאינה הולמת קצין.

אין לרמטכ"ל שום בדל היתר לנהוג כך, אפילו אם שר הביטחון מרגיז אותו ודוחה אותו, ולכל היותר הוא יכול להתלונן לפני ראש הממשלה. אילה חסון פירסמה אתמול את שטף השיחות בקו הטלפון הנייד שבין האיש שחיטט בלשכת שר הביטחון בועז הרפז לבין אשכנזי ורעייתו רונית, ואוי לאוזניים שככה שמעו. גם עוזרו ארז וינר. מה זאת אומרת שהוא מוכן לקבל מהרפז מסמכים אשר הושגו בדרך בלתי לגיטימית ולהסתיר עובדה זו מאשכנזי-

ברק שגה רבות. אבל לא עשה צעד פסול אחד, וזוכה אפילו מהניסיון הנואל להחשידו בהשמדת קלטות של שיחות טלפון בלשכתו. הדבר הקשה הוא שבלשכת הרמטכ"ל אספו חומר אסור על שר הביטחון, והציגוהו בהתמדה לאשכנזי, ומשם גם יצא מסמך הרפז שכולו פרי זיוף אחד גדול לשידור בערוץ 2 ("מסמכי זינובייב" כינוהו ב"ישראל היום" מן היום הראשון).

מערכת יחסים מורכבת בין הלשכות של שר הביטחון והרמטכ"ל (מאז מלחמת השחרור היא סבוכה ובעייתית) "לא יכולה לשמש צידוק להתנהלות הפסולה של איסוף מידע על אודות השר ברק וסביבתו על ידי עוזר הרמטכ"ל אלוף משנה ארז וינר, בידיעה - ולו חלקית - של הרמטכ"ל", קבע הדו"ח. מה עוד נחוץ-

וינשטיין המשיך לחמוק מלחקור

האמת ביצבצה לאיטה. ב-1 במאי 2012 כתב בועז הרפז למבקר המדינה דברים מעוררי סיוט, שלא מובן כיצד היועץ המשפטי יהודה וינשטיין לא נזעק למקראם, ומאז ועד עתה דוחה את חקירתם הפלילית באמצעות המשטרה: "אספתי מידע על שר הביטחון, יוני קורן ועל האלוף יואב גלנט. שיתפתי בקביעות את הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו רונית ועוזרו וינר. הם, באופן ישיר או באמצעות דובר צה"ל, דאגו להעבירו לתקשורת. רצף האירועים המצוינים לעיל מוכיחים כי אשכנזי, רעייתו ווינר הם שהפעילו, יזמו, היו מודעים באופן מלא לכל אחד מהנושאים והשלבים, והיו מעורבים לעומק בביצוע, בניגוד מוחלט להיתממות שלהם..."

יש לציין כי מבקר המדינה לא קיבל את גירסת הרפז, שידעה נוסח כזה או אחר.

למחרת פנה לינדנשטראוס ליועץ המשפטי וינשטיין בבקשה לפתוח בחקירה פלילית. גם הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני בא בהצעה דומה. אך וינשטיין חומק מלחקור. בעיניו העיקר לא לעשות גלים. הוא אינו תומך גם ביוזמה ראויה של יושב ראש ועדת ביקורת המדינה אורי אריאל להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדוק את "רעש האדמה" הכלול במסמך, המצביע על כוונת הרמטכ"ל ולשכתו במלחמתם בשר הביטחון ולשכתו. האמת זועקת.

ברור כי דרוש טיפול כפול, הן ועדת חקירה ממלכתית, שלא מובן מדוע בנימין נתניהו אינו מורה לזאב אלקין לקדמה בוועדה לביקורת המדינה, והן חקירה פלילית. לפיכך הדו"ח הקשה שפורסם אתמול אינו סוף הדרך, אלא נקודת פתיחה לפרק חדש בעניין חמור המצריך לרדת לחקר האמת.

מכל מקום, מן הדו"ח עולה בבירור שיש לנער את המערכת. הן את השב"כ המסתייע ביועץ המשפטי הנרפה ומסרב למסור למבקר המדינה נתוני תקשורת, והן את המשטרה שנוהגת בדרך דומה; ובעיקר לטהר את האווירה ואת האורוות כפי שהותיר אותן אחריו אשכנזי. בעיקר שאין אדם המכיר את גיבורי הפרשה, שמאמין כי וינר והרפז פעלו על דעת עצמם במנותק מהרמטכ"ל דאז.

תם פרק, אך העלילה בעיצומה, ודרושה חקירה אמיצה וישרה על פי הכלל היהודי הקדום "והיה מחנך טהור".

גילוי נאות: אתמול הגיש בועז הרפז תביעת דיבה בסך 2.7 מיליון שקלים נגד ד"ר רונן ברגמן ודן מרגלית, מחברי הספר "הבור"