תשעה שופטי העליון קיבלו אתמול החלטה מתבקשת לדחות את יוזמתו של אופיר אקוניס ולאפשר לחנין זועבי להתמודד בבחירות לכנסת ה-19. טרם נמסרו נימוקיהם. הם מיותרים. היוזמה לפסילתה תמיד פופולרית. היא קנתה את החשדות נגדה ביושר. אך קל לדמיין מה היה קורה אילו נפסלה זועבי בבית המשפט העליון. כשליחת ההון-שלטון הערבי היתה מסבירה בעולם כי המדינה המתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מנעה ממנה זכות בסיסית. מורשעים יהודים עם קלון רשאים להתמודד לכנסת, היתה אומרת, אבל לא ערבייה ביקורתית. ההצעה לפסול אותה הוסיפה כמה קולות למתמודדים בפריימריז בליכוד, אבל היתה פוגעת בישראל. המקרה של זועבי אינו דומה לאירועים שנלוו למדריכה למעשים רעים עזמי בשארה. שכן הוא עבריין נמלט הנתון לחקירה פלילית. לעומתו, באורח פורמלי לפחות, אין קופת שרצים תלויה על גבה. תגובת הליכוד רגשית ומזיקה, ואילו החלטת בית המשפט העליון היא תעודת הוקרה לדמוקרטיה הישראלית. מה גם, שאילו נאלצה זועבי לפרוש, איימה בל"ד להחרים את הבחירות לכנסת בטענה שקופחו זכויות דמוקרטיות, והנזק היה מתעצם. לישראל יש אינטרס עליון שהמגזר הערבי ישתתף בבחירות. אין זאת אומרת, שישראל יכולה או צריכה להישאר אדישה לחיבור בין מי מערביי ישראל לבין ארגוני הטרור. נחוץ חוק חדש ומאוזן, אשר יביא בחשבון את חופש הדיבור מזה ואת ההגנה מפני טרור מזה. אך לא בהקשר לח"כית מסוימת, לא בנושא פרטני, ושיתחילו לנסחו מייד עם כינוס הכנסת ה-19. יותר מזה: אסור שוועדת הבחירות המורכבת מפוליטיקאים תוכל לסבך את ישראל בהחלטות פופוליסטיות המטילות עליה צל כבד, ורק העליון מצילנו מידן. יהיה חוק נגד חיבור לטרור, וכל אזרח שיפר אותו יועמד לדין (בלי חסינות לח"כים). אם תורשע זועבי בדין ממילא יגרור הדבר קלון. עם הקלון אינה רשאית להיבחר לכנסת הבאה. זו הדרך הדמוקרטית לסלקה מבית המחוקקים, ולא בצעדי ענישה מטעם פוליטיקאים.
