"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חלון להכרה אמריקנית בגולן

,עודכן

מייד לאחר מלחמת ששת הימים הציע יגאל אלון להחיל על הגולן את ריבונות ישראל. כעבור שנה הציע זאת רשמית במכתב לרה"מ, שבו ביקש להעלות את הנושא לדיון ולהצבעה בממשלה. אשכול סירב אפילו לקיים דיון.

לוי אשכול היה מגדולי המיישבים של הגולן. שליש מהיישובים שהוקמו בו ב־52 השנים מאז שחרורו, נוסדו בשנה וחצי שבין המלחמה לפטירתו, והוא היה הדוחף המרכזי להקמתם. הוא האמין שההתיישבות היא הסיפוח האמיתי, וחשש שאפילו דיון על ריבונות יקים עלינו את ארה"ב והעולם ויחבל במאמץ ההתיישבותי. זו היתה גם גישתם של חלוצי ההתיישבות בגולן. הם לא עסקו בשאלת הריבונות אלא האמינו בציונות המעשית; בעוד דונם ועוד עז, ובכך שהתלם האחרון שתחרוש המחרשה העברית יעצב את הגבול.

הסכם קמפ דיוויד טפח על פניהם, כשלראשונה בתולדות הציונות הנהגה ישראלית החליטה על עקירת חבל התיישבות. לפתע הבינו שסולם הערכים התהפך, ולא לעולם חוסן. המשבר הזה חולל את חוק הגולן. תושבי הגולן הבינו שלא די בציונות מעשית; עליה להיות מלווה בציונות מדינית. הרי הציונות, מראשיתה, צעדה על שתי רגליים אלו.

הם פתחו במאבק ציבורי להחלת הריבונות הישראלית על הגולן; מאבק לאומי ששיאו היה חתימת מאות אלפי אזרחים על עצומה שקראה לסיפוח הגולן. יותר משנתיים וחצי של מאבק נשאו פרי. ב־14.12.81 הביא ראש הממשלה מנחם בגין את חוק הגולן לאישור הכנסת בשלוש קריאות. מרגע זה הגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל, לכל דבר ועניין.

אף על פי כן, חמישה ראשי ממשלה ישראליים מאז נשאו ונתנו על נסיגה מהגולן. המאבק הציבורי בהובלת ועד יישובי הגולן ובתמיכת המוני "העם עם הגולן" מצד אחד, וסרבנותו של אסד מצד שני, סיכלו את האסון הלאומי הזה. חוק הגולן לא מנע, אמנם, את המו"מ, אך בזכותו וכהמשך לו חוקק חוק יסוד: משאל עם, המחייב קיום של משאל עם כתנאי לנסיגה משטח ריבוני.

תגובת ארה"ב על חוק הגולן היתה קשה. הנשיא רייגן גינה בחריפות את החוק והטיל על ישראל עיצומים - השעיה של המזכר האסטרטגי בין המדינות (בתגובה, בגין ביטל אותו לחלוטין). ארה"ב יזמה את גינוי ישראל במועצת הביטחון על החלטת הסיפוח. שום מדינה בעולם לא הכירה בו.

בכל השנים מאז, מעולם לא עלתה בקשה מארה"ב להכיר בריבונותנו על הגולן, כי לא היה כל סיכוי לבקשה זו. התפוררות סוריה שינתה את התמונה. בישראל התחדש הקונצנזוס הלאומי על הגולן (זולת קומץ סרבני התפכחות), וגם העולם החל להבין שנסיגה ישראלית היתה מביאה לחוף הכנרת את איראן או דאעש. הנשיא טראמפ, שאינו כבול בדוגמות של הממסד בוושינגטון, פתוח למהלכים מדיניים חדשניים. לראשונה, נפתח חלון הזדמנויות להכרה אמריקנית בריבונותנו על הגולן.

Read this story in English

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר