כשהיית בן 16, שחקן נוער במכבי ת"א, הייתי היחיד ששולב בנבחרת הנוער, שהיו רובם חיילים. שפר לקח אותי איתם לווייטנאם, ושם שיחקנו בעיר סייגון. הייתי בטוח שאני נוסע על תקן תייר, אך לבסוף שיחקתי בכל המשחקים, עניין שהביא לפריחת הקריירה שלי. אני חייב לשפר המון מכיוון שעם שחקנים דוגמת קשטן, שפיגלר ומוצי ליאון בסגל, הדחיפה שקיבלתי הפכה אותי לקפטן נבחרת הנוער בשנה שלאחר מכן. אין הרבה שחייבים לו את הקריירה כמוני. עמנואל היה איש "רע" במובן החיובי של המילה. אומרים על הרבה אבות "חוש-ך שבטו שונא בנו", ורק אחרי שעברת ממנו למאמן אחר - הבנתי עד כמה תרם לך באופן מקצועי. הדרישות שלו היו מעל ומעבר, ואפילו היום לצערי לא הפנימו בארץ שבלי דרישות מהסוג שתבע מאיתנו אז, אי אפשר להתקדם ברצינות. דרור קשטן הגדול סיפר לי רק לפני כמה ימים שהוא היה הולך לאימונים לעזור לשפר בלי להיות במשרת עוזר, רק כדי ללמוד ממנו. הוא היה יהושע רוזין של הכדורגל. אנשים אוהבים להסתכל רק על ההישג הגדול שלו במונדיאל, אבל שנתיים לפני כן באולימפיאדה השגנו תוצאות גדולות וניצחנו נבחרות מהשורה הראשונה. גם זה חייב להיזקף לזכותו. עמנואל היה מקצוען בלתי רגילה, ההכנות שלו למשחקים היו מקסימליות, בייחוד שבאותן שנים נחשבנו לחובבנים. אני זוכר משחק מול אורוגוואי שבו הוא ביקש לטוס לראות אותם. אחרי שהפסדנו להם, טען שמכיוון שההתאחדות לא איפשרה לו בזמנו ללכת לראות אותם, זה סייע לאורוגוואים להפתיע אותנו. שפר היה איש כדורגל מהשורה הראשונה וכשאימן, שום דבר אחר לא עניין אותו. מאוחר יותר, כשכיהן כמנהל בית הספר למאמנים, לא עברו סתם ככה מאמנים; מי שלא היה יודע כדורגל לא קיבל תעודת מאמן. לצערי, בעולם הבא יש שולחן עגול שסביבו יושבים מיטב גדולי השמות של הכדורגל שלנו כמו דוויד שוויצר, יוסל'ה מרימוביץ', יצחק שניאור ויענקל'ה גרונדמן, ועכשיו עמנואל שפר הענק מצטרף אליהם. הלוואי שהם היו פה ולא שם. הם חסרים לי עד מאוד.
